משחק זה נפתח במה שנראה כמו השוואת רמות ברורה — ובמקביל, הופך במהירות לתצוגת כוח התקפית של אחד הצוותים החמים בליגת ה-NBA בעונת 2025-26. כבר בדקות הראשונות הסתמן שמדובר ביום שבו הסלטיקס רציניים מאוד, ובמיוחד אחד משחקני ההתקפה שלהם — ג’יילן בראון — נכנס למשחק בדיוק מהסוג שפעמים רבות הופך מפגש רגיל לרגע היסטורי.
הקליפרס פתחו ברבע הראשון בניסיון לשמור על קצב גבוה, והנועם ההתקפי המסורתי שלהם הציג כמה מהלכים טובים – בעיקר דרך המסירה המהירה והעברת הכדור בין הארדן, קוואי ו-קולינס. עם זאת, הסלטיקס התבררו כקבוצה עם מטרה ברורה כבר מהרגע הראשון: לשלוט בקצב, לנצל את התנועה ללא כדור ולמצוא נקודות קלות בצבע ומעבר לשלוש נקודות פתוחות.
הסיבה המרכזית לתחושת השליטה המוקדמת הייתה היכולת של ג’יילן בראון לקרוא את ההגנה של הקליפרס כבר בדקות הראשונות ולעקוף אותה בשתי רמות. הודות לתנועה מתוזמנת של הקו הקדמי שלו ושל דרק וייט, וחיתוכים שמנעו מהקליפרס לייצר עזרה הגנתית בזמן, הסלטיקס הצליחו לפתוח ריצת נקודות גדולה שהניעה את הקהל ואת המומנטום.
בראון עצמו היה בלתי ניתן לעצירה ברבע זה. הוא קלע כמעט מכל הטווח – שלשות, חדירות רכות בתוך הצבע, וסלי מעבר קשים שהותירו את שומריו מאחור. היכולת שלו לנצל את כל כך הרבה הזדמנויות בתוך אותה דקות מייצרת מראה של שחקן שמרגיש שחרור מוחלט בתוך מערכת ההתקפה של קבוצתו.
לצידו של בראון, דרק וייט סיפק זריקות עומק מדויקות וסייע בהפרחת עזרה הגנתית של הקליפרס – מה שאפשר לסלטיקס לפתוח מרווח להובלה. בנוסף, פייטון פריצ׳ארד רשם כמה שלשות תובעניות שגרמו לקליפרס לנסות יוזמות הגנתיות יותר אגרסיביות.
על פניו נראה כי הקליפרס – למרות הרצון לשמור על רמת מסירה גבוהה והשתתפות של הארדן, לאונרד וג׳ון קולינס בהתקפה – לא הצליחו לעצור את המומנטום ההתקפי של בוסטון. ההובלה כבר ברבע הראשון הגיע ל-14 נקודות, כשהטונים של המשחק נקבעים כבר בשלב מוקדם: הסלטיקס הם הקבוצה שבשליטה, והקליפרס מנסים רק לצמצם נזקים. בסיום הרבע, השיא של בוסטון היה 42–28, מה שהצביע על שליטה מובהקת מצד הפורום הירוק.
ברבע השני בוסטון לא האטה אפילו לרגע. אם משהו, ההתקפה שלהם רק נעשתה יותר מסודרת ויעילה. התיאום בין המסירות לקליעות היה ברמה גבוהה במיוחד, והם לא נתנו לקליפרס שום זמן להתאושש. הסיבה המרכזית לכך הייתה הנוכחות המאסיבית של ג’יילן בראון, שלא רק המשיך לקלוט נקודות, אלא גם הפך לאיום קבוע שהגנת הקליפרס נאלצה להקדיש אליו תשומת לב יתרה.
הסלטיקס התחילו ביצירת נקודות “קלות” רבות דרך מסירות חכמות שגרמו לשחקני ההגנה לעזוב את פוזיציותיהם, וזה נתן לפריצ׳רד אור ירוק מוקדם לזריקות עמוקות. ההגנה של הקליפרס ניסתה להגיב, אבל הניידות של הסלטיקס בניסיון לייצר גישות מהירות לצבע גרמה לכך שגם החסימות של הקליפרס לא עצרו את זריזות הסלטיקס.
וייט המשיך את משחקו המצויין, ובמיוחד דרך תנועה מחוץ לקשת ומעבר מהיר של הכדור שפתחה ריצות נקודות רבות. בכך, לא רק שמנע מהקליפרס לקבל נשימה, אלא גם שמר על מקצב מצוין בהתקפה.
אחד הרגעים המשמעותיים ברבע השני היה רצף של מספר שלשות שאפשרו לסלטיקס לפתוח את הפער מ-10 ל-20 נקודות תוך דקות מספר. הקליפרס, מצד שני, ניסו לפתוח משחק ריצה משלהם דרך משחק פנימי של קולינס וסלים במהירות, אך מתקפות אלה נדחקו לא פעם לריבאונדים חוזרים של בוסטון שהחזירו להם את ההובלה בכל פעם מחדש.
בסופו של דבר החצי הראשון הסתיים בהובלה מובהקת של בוסטון 71–63, עם תחושה של קבוצת התקפה בחיזור מתמיד אחר קליעה מהירה וכשירות קריטית גבוהה יותר ממארחיהם של הקליפרס.
הרבע השלישי היה נקודת האל־חזור של המשחק, גם ללא נוכחותו של ג’ייסון טייטום. בוסטון עלתה למחצית השנייה עם תחושת עליונות ברורה ועם היררכיה התקפית מוגדרת היטב, ובראשה ג’יילן בראון, שהיה הדמות המרכזית של הערב. הקליפרס עוד ניסו לייצר שינוי מומנטום באמצעות לחץ גבוה ושמירה אגרסיבית על הכדור, אך בפועל נתקלו בקבוצה חדה, מאורגנת ובטוחה בעצמה.
בראון המשיך בדיוק מאותה נקודה שבה עצר במחצית. הוא תקף את הסל בעוצמה, ניצל חילופים איטיים, וקלע גם מחוץ לקשת כשההגנה ניסתה לסגת. היכולת שלו לייצר נקודות בכל מצב הכריחה את הקליפרס לשלוח עזרה מוקדמת — מה שפתח את המשחק לשאר שחקני בוסטון. דריק ווייט ניצל זאת בצורה מושלמת עם תנועה חכמה ללא כדור וקליעות מדויקות מחצי מרחק ומעבר לקשת.
אמצע הרבע סימן את רגע השבירה. ריצה מהירה של בוסטון, שכללה חטיפה, סל במעבר ושלשה מהפינה, פתחה פער שזינק אל מעבר ל־25 נקודות. הקליפרס נראו מבולבלים, והפסק הזמן שנלקח נועד בעיקר לעצור את הסחף. גם לאחריו, בוסטון המשיכה לשלוט בקצב ולכפות משחק שמתאים לה לחלוטין.
בהגנה, הסלטיקס הציגו משמעת גבוהה. הם סגרו את הצבע, מנעו חדירות קלות, ואילצו את הקליפרס להסתמך על זריקות קשות מחצי מרחק. כל איבוד כדור של המארחים תורגם מיד לנקודות בצד השני, והפער המשיך לגדול. התחושה הייתה של משחק שמתנהל על פי תסריט אחד בלבד.
בסיום הרבע השלישי, היתרון של בוסטון כבר חצה את רף 30 הנקודות. המשחק הוכרע, והשאלה היחידה שנותרה הייתה גובה התוצאה הסופית.
הרבע הרביעי שימש בעיקר כהצגת עומק ויציבות מצד בוסטון. עם יתרון עצום וביטחון מלא, הסלטיקס הורידו מעט קצב אך לא איבדו ריכוז. שחקני הספסל עלו לפרקט והמשיכו באותו קו: הנעת כדור, שמירה קבוצתית וניצול חכם של מצבים פתוחים.
הקליפרס עברו למצב של ניהול נזקים. הכוכבים ירדו בהדרגה לספסל, וההרכבים שנשארו על המגרש ניסו בעיקר לשמור על סדר בסיסי ולמנוע מהפער להתרחב עוד יותר. למרות כמה מהלכים אישיים יפים, היה ברור שאין כאן חזרה למשחק.
בוסטון המשיכה לצבור נקודות כמעט ללא מאמץ. השלשות נפלו בקצב, הריבאונד נשמר, והכדור נע בין הידיים בלי להיתקע. גם ללא טייטום, הקבוצה נראתה שלמה, מאוזנת ובעיקר עמוקה — תכונה קריטית לקבוצת צמרת.
הדקות האחרונות עברו באווירת גארבג’ טיים מובהקת, אך עם משמעת מקצועית. בוסטון לא זלזלה, לא האטה יתר על המידה, וסגרה את הערב בצורה נקייה. הקליפרס, מנגד, נראו כקבוצה שצריכה לעצור, להתאפס ולהסיק מסקנות.
עם שריקת הסיום נקבעה התוצאה: 146–115 לבוסטון. זה היה ניצחון מוחץ, כזה שמדגיש את העוצמה של הסלטיקס גם בערב ללא אחד הכוכבים הגדולים שלהם — ובעיקר ערב שבו ג’יילן בראון היה מעל כולם.
