רבע ראשון: שליטה מוחלטת של הנטס, אורלנדו נשארת מאחור
הנטס פתחו את המשחק כאילו הם מנסים להשאיר מאחוריהם את פתיחת העונה הקשה. כבר מהרגע הראשון הם שלטו בקצב, נכנסו לצבע ללא התנגדות, והכתיבו משחק מהיר. מייקל פורטר ג’וניור היה הטונאלי של ההתקפה, כשהוביל את ברוקלין לרבע של 36 נקודות — הרבע הפורה ביותר שלהם העונה.
אורלנדו, מנגד, התקשתה לעצור חדירות, איחרה ברוטציה והניחה לנטס המון זריקות נוחות. הרבע נסגר ב-27:36 לנטס, עם תחושה שהמשחק בורח למקומיים מבין הידיים.
רבע שני: הנטס בורחים — ואז המג’יק מתחילים לנשום
ברוקלין המשיכה את המומנטום לתוך הרבע השני והגיעה ליתרון שיא של 16 נקודות. ההתקפה שלהם זרמה, הכדורים נכנסו, ונדמה היה שאורלנדו על סף שבירה.
אבל אז משהו השתנה.
פרנץ ואגנר החל להשתלט — לאו דווקא בקליעה אלא בהובלת כדור, ביצירת מצבי זריקה, ובעיקר בגרימת בעיות להגנה של ברוקלין. יחד איתו, טריסטן דה סילבה נכנס לעניינים, קלע שלשה גדולה ועזר למג’יק לצמצם.
פיגור שנראה קרוב לבלתי־אפשרי ירד לחד-ספרתי בירידה למחצית. אורלנדו ירדה לחדר ההלבשה אחרת, עם אנרגיה ותחושה שהמשחק פתוח.
רבע שלישי:
הרבע השלישי היה נקודת המפנה. אורלנדו חזרה לפרקט מחושמלת, עם גישה חדשה: יותר לחץ על הכדור, יותר ריצה למתפרצות, יותר נוקשות בצבע.
הנטס, מנגד, החלו להראות סימני עייפות — ההתקפה הפכה סטטית, והזריקות שכנסו במחצית הראשונה החלו להחטיא.
ג׳יילן סאגס התעורר עם מהלכים גדולים בהגנה, כולל גניבה שהפכה לסל במעבר. דסמונד ביין קלע שתי זריקות חשובות מסיבוכי תנועה.
אורלנדו ניצחה את הרבע 24–25 — אבל בעיקר שינתה את האווירה. הפער הצטמצם כמעט לחלוטין, והקבוצה של ברוקלין איבדה ביטחון.
רבע רביעי:
הדרמה האמיתית התרחשה ברבע האחרון.
שתי דקות ו-37 שניות לסיום:
הנטס עוד מובילים 94–98 אחרי סל של ניק קלאקסטון.
מכאן — הם כבר לא קלעו יותר.
אורלנדו הפעילה מה שנראה כמו “מצב חירום התקפי”:
-
דה סילבה קלע שלשה קריטית אחרי ריבאונד התקפה.
-
ביין חדר וקלע עוד שתיים.
-
ההגנה סגרה כל נתיב מסירה.
-
ואז הגיעו שתי השלשות של פרנץ ואגנר — הסימון שהמשחק השתנה סופית.
הקהל התפוצץ, בעוד ששחקני הנטס עמדו המומים. ברוקלין עברה מעל לשתי דקות ללא סל — הדקות הגרועות ביותר שלה העונה — ואורלנדו השלימה ריצת 0-11 שסגרה את הסיפור
