פעם שלישית גלידה

אליס שלזינגר vs ירדן ג'רבי-היריבות הבלתי פוסקת.

חובבי הג'ודו בארץ קיבלו עוד מפגש פיקנטי בין שתי הלוחמות המעולות במשקל עד 63 ק"ג בו אליס שלזינגר גברה על ירדן ג'רבי במסגרת גראנד סלאם באקו (7.5.16) באיפון מרשים לאחר 54 שניות בלבד, שלזינגר ניצחה גם בגמר את מיסקוביץ' הקרואטית וזכתה בזהב בזכות איפון מהיר לאחר 27 שניות, ג'רבי לעומתה הפסידה גם בקרב על הארד.

זו הפעם השלישית שהלוחמות נפגשות מאז המעבר המתוקשר של שלזינגר לנבחרת הבריטית ובכך המאזן הכולל בין השתיים עומד על 5-1 לטובת שלזינגר.

לאחר התחרות בבאקו שלזינגר וג'רבי פרסמו תגובות על התחרות אך לא ציינו את הקרב ביניהן, לא נמצא אזכור לקרב גם בתגובות של המאמנים משני הצדדים, ירדן רק החמיאה לעמיתתה גילי כהן שזכתה בזהב יום קודם לכן.

בזכות ההישג בבאקו, שלזינגר תקבל 500 נקודות נוספות לדירוג מה שיעלה אותה מהמקום ה-12 לסביבות המקום ה-8 ויקנה לה הגרלה נוחה יותר במשחקים האולימפיים בריו בעוד פחות משלושה חודשים.

ירדן ג'רבי היא לוחמת נפלאה אשר מייצגת את ישראל בכבוד אבל בכל פעם שהיא מתחרה מול אליס שלזינגר, אנחנו רק מתרכזים ונזכרים בסיפור הכואב של אליס.

אליס שלזינגר הגיעה להישגים רבים בתחום הג'ודו ובסמבו (אלופת עולם פעמיים ברציפות בשנים 2013-2014), ואף ייצגה את ישראל בשתי אולימפיאדות, בייג'ינג 2008 ולונדון 2012. היא נקלעה לסכסוך מתוקשר מול האיגוד הישראלי לאחר מחלוקת שפרצה בין שני הצדדים לגבי זהות מאמנה.

אחד משיאיו של העימות היה פנייה של איגוד הג'ודו הישראלי לפסיכיאטר המחוזי בדרישה לערוך לה בדיקה דחופה.

בדצמבר 2013 במסגרת מסיבת עיתונאים תקפה שלזינגר את איגוד הג'ודו בישראל ואת העומד בראשה משה פונטי, "עשו לי רצח אופי, את ישראל לא אייצג יותר. אלחם על החיים שלי ועל החלום שלי".

בהמשך האירוע היא הודיעה, שהגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בלוד בדרישה להעניק לה שחרור ולאפשר לה לעבור ולייצג מדינה אחרת.

לאחר מאבק ממושך שנגרר לבוררות, פסק הבורר כי על איגוד הג'ודו הישראלי להעניק לה שחרור בכדי שתוכל להתחרות עבור מדינה אחרת.

שלזינגר מחזיקה בדרכון בריטי כי אמה נולדה במדינה והיא נבחרה לבסוף לייצג את נבחרת הג'ודו הבריטית.

 

המעבר של אליס שלזינגר לייצג מדינה אחרת זה לא פחות מתעודת עניות לאיגוד הג'ודו הישראלי, הספורט הישראלי ומדינת ישראל.

עצם אמירת המילים "לייצג מדינה אחרת" מעביר צמרמורת בגוף של כל ישראלי. "אין לי ארץ אחרת" כתב אהוד מנור ז"ל, "גם אם אדמתי בוערת".

איך קורה שספורטאית ישראלית ולא משנה אם היא טובה יותר או טובה פחות, (במקרה של אליס היא ספורטאית ולוחמת נהדרת) אומרת שהיא לא רוצה לייצג יותר את המדינה בה נולדה, גדלה והתחנכה?

יחסית למדינה עם צרות גדולות, נראה שלאיגוד הג'ודו הישראלי היה הרבה זמן פנוי כדי להיכנס לסכסוך טיפשי ומיותר ולרדת לרמה מאוד נמוכה עד כדי כך ששולחים ספורטאית עם כל המדליות שלה לביקור אצל פסיכיאטר רק כי יש חילוקי דעות.

מה השלב הבא? בריחה המונית של ספורטאים למדינות אחרות? בסוף נסיים כמו נבחרת צרפת בכדורגל שאזרחה חצי מאפריקה.

בדרך כלל לא נהוג ולא רצוי לערבב פוליטיקה עם ספורט אבל המקרה הזה מזכיר את סיפור "בריחת המוחות" של אנשי הייטק ישראלים מוכשרים שעוזבים למדינות אחרות כי בישראל הם פשוט לא מספיק טובים.

אנחנו יכולים ללמוד המון ממדינה כמו סינגפור שעל אף גודלה הזעיר, יש לה מעמד חשוב בכלכלה העולמית, והתוצר לנפש בה מעמיד אותה לצד מדינות המערב העשירות.

 

יכול להיות שיהיו עוד קרבות בין שלזינגר וג'רבי, מבחינת ג'ודו תמיד נהנה כי שתיהן באמת לוחמות טובות ומגוונות אבל מבחינה אישית נראה לנגד עינינו שלט גדול וזוהר שיזכיר לנו תמיד:

 

אליס שלזינגר (בריטניה) vs ירדן ג'רבי (ישראל) = ישראל vs ישראל.