קארטמן

כדי להסביר את רמת ההפתעה שוויליס הבריטי סיפק לנו, נתחיל מכך שוויליס קיבל הזמנה מטעם הטורניר להכנס לשלב הראשון במוקדמות הווימבלדון מתוך 6! הבריטי בן ה-26 לקח את ההצעה בשמחה רבה והתחיל להתחרות בתקווה להשתתף בטורניר הגדול ביותר בספורט הלבן. אני לא חושב שאפילו הוא בעצמו האמין כי הוא מסוגל להכנס לרשימה היוקרתית של 128 השחקנים שיזכו להשתתף בטורניר בשנת 2016, אף אחד לא האמין. הסיפור שלו מזכיר במעט את הסיפור של שחקן לסטר סיטי, שהפתיעה את עולם הספורט וזכתה באליפות ליגה סנסציונית בפעם הראשונה, ג׳יימי וארדי. גם הוא התחיל מהליגות הנמוכות ביותר, ותוך זמן קצר מצא את עצמו מחזיק את צלחת האליפות בליגה הטובה בעולם (טוב, זה נושא שנוי למחלוקת שעליו לא אפרט הפעם).

אתם בטח שואלים את עצמכם: מרקוס וויליס הגיע רק לסיבוב השני בווימבלדון לעומת לסטר סיטי שזכתה בתואר הליגה, איך אתה משווה ביניהם? התשובה היא די פשוטה: ענף הטניס הוא די צפוי, אם נשווה אותו לכדורגל. הכדורגל מספק לנו הפתעות מדהימות מדי שנה, כמו לסטר בליגה האנגלית, איסלנד ביורו, והזכייה של באר שבע בליגה הישראלית. כל זה רק השנה. לעומת זאת, בטניס זה לא קורה הרבה: שחקנים כמו וויליס אפשר לספור עם אצבעות על כף יד אחת בכל ההיסטוריה. חוץ מכך, לא משנה אם היה עוד מישהו שעשה את מה שוויליס עשה, לאף אחד את הסיפור הייחודי והמרתק שלו.

לפני מספר שנים, מרקוס וויליס קיבל את הכינוי קארט-מן, בשל היותו ״טיפ טיפה״ שמנמן. הוא לא היה שומר על הכושר הגופני שלו, היה פשוט זונח את עצמו. באותה תקופה הוא לא רצה ולא חשב על קריירה מקצועית כשחקן טניס. הייתה לו תקרית שבה הוא באמצע משחק זלל סוכריה ושתה RC COLA. עד כדי כך. בשלב זה הוא פגש את האישה ששינתה את חייו, בעתיד. מי היה מאמין שלאדם העצלן והשמנמן שהוא היה פעם, תיהיה דוגמנית שתאהב אותו?

זוכת תחרות היופי מיס יורקשייר, ובנוסף רופאת שיניים (כמו עוזר מאמן נבחרת איסלנד בכדורגל) היא כנראה אחת מהדוגמניות היחידות בעולם שלא הולכות לגבר בגלל הכסף שלו. אז כשוויליס שיחק טניס, היה מרוויח מדי שנה בערך 800 יורו בשנה, רק כדי שתבינו. היא הייתה זו שהאמינה בו ובסופו של דבר, השאירה אותו בענף הטניס.

בשל ההכנסות הנמוכות מאוד שלו, נאלץ וויליס למצוא לעצמו מקור פרנסה יותר יציב ויותר עשיר מאשר 800 יורו בשנה. ומכיוון שהוא לא רצה לעזוב את הענף שהוא אוהב כל כך, הוא מצא עבודה כמאמן טניס. הוא עשה זאת באנגליה במשך זמן קצר, ולאחר מכן הוא רצה לעבור לארה״ב. ברגע שחברתו שמעה זאת, היא ניסתה לשכנע אותו בכל כוחה להשאר באנגליה ולהמשיך לשחק טניס, ובסופו של דבר, הוא הקשיב לה. מאז, כל חודש, הוא התחיל להוריד במשקל באופן קבוע. אם נשווה את וויליס הישן לו וויליס של ווימבלדון 2016, השינוי שהוא ביצע הוא ענקי: אז הייתה לו בטן כל כך בולטת, שהיה לי קשה לצפות בסרטונים שלו משחק טניס בטורנירי פיוצ׳רים קודמים שלו. הוא היה כל כך שמן, שאני הייתי כולא אותו בחדר סגור, רק כדי שיפסיק לשחק טניס. חברה שלו היא כנראה חזקה ממני.

לאחר שעבר שישה משחקים ארוכים, צמודים, מעייפים ומתסכלים הוא עשה סנסציה בכל שהוא עלה, בפעם הראשונה, לטורניר גראנד סלאם. בפעם הראשונה, לטורניר היוקרתי בעולם הטניס, הווימבלדון. כבר אז, לאחר ששת משחקי המוקדמות, הבריטי סומן על ידי הקהל המקומי, בעיקר בשל היותו בריטי. לא סתם: הבריטי פגש את הלטבי המדורג 57 בעולם, רישארדאס ביראנקיס. הלטבי היה פייבוריט ברור ומוחץ. המשחק שלו היא טוב יותר מצורת המשחק של הבריטי ב-3 רמות, אבל, קרה מה שקרה. וויליס קרע את הלטבי במשחק שנמשך רק 3 מערכות. באותו רגע, עולם הטניס הבין שמשהו טוב מתבשל פה, יש לנו סנסציה, אבל אז נזכרנו ש… רוג'ר פדרר מחכה לו בסיבוב הבא. כולם יודעו שהוא יפסיד, אפילו הוא. וויליס אפילו עלה עם חולצה עם הסמל של פדרר על חולצתו, האות f המקורזלת.

הוא עלה למשחק בשביל מטרה אחת, ל-ה-נ-ו-ת. הוא ידע שאין לו סיכוי, אבל הוא ידע שכל נקודה שהוא ינצח, הקהל ישתולל ויעודד אותו. בן רגע, וויליס ניהיה אהוב הקהל. המשחק עצמו התחיל כצפוי, 6:0 לשוויצרי. הסט השני היה קצת יותר מעניין, וויליס הצליח לגרד 3 משחקונים ובמערכה השלישית ולצערי גם האחרונה, הוא ניצח 4 משחקונים. במערכה האחרונה הוא הוביל בתוצאה 4:3 והיה תחושה באוויר שאולי, רק אולי, וויליס יכול להפתיע ולקחת מערכה מהשחקן המעוטר בהיסטוריה. כמובן שהניסיון שיחק את תפקידו, ופדרר ניצח 6:4. לצערו, לצערי, ולצער עולם הטניס, המסע הנפלא שהוא עבר בחודש האחרון נעצר פה.

למרות שהוא הפסיד, הרגע שהוא יזכור יהיה המשחקון הראשון שהוא ניצח. בתחילת המערכה השנייה, וויליס מצליח לנצח את הנקודה שמביאה לו את המשחקון הראשון אי פעם נגד שחקן בסדר גודל כזה. הוא הרים את ידיו, וכל הקהל השתולל משמחה. לעולם אני לא ראיתי כזה עידוד לשחקן טניס. הקהל הווימבלדוני ידוע כקהל שמעודד את פדרר ומארי ושונא את דג׳וקוביץ. לראשונה ראינו כאן רגע שהבריטי לא ישכח בחיים.

אבל האם זה נגמר כאן? לאחר מסע כזה מדהים שהוא עבר? לאחר כל החשיפה שהוא קיבל? לדעתי זה נגמר. למרות כל אלו, הוא שחקן בינוני. מי שראה את משחקו נגד פדרר, הוא בסך הכל שחקן בינוני ולא יותר. היו לו הברקות. הוא סיפק את הנקודה היפה ביותר בווימבלדון עד עכשיו השנה, אבל זה לא מספיק. הוא יצטרך להוכיח את עצמו בהמשך השנה, בהמשך ה״קריירה״ שלו. בדיוק כמו לסטר סיטי, מי יודע מה יקרה בשנה הבאה?