האקדמיה של צ׳לסי רוצה להפוך לאחת הטובות בעולם והיא בדרך לשם

 

שוק העברות העולמי עבר למחירים קשים מנשוא. על מנת להתמודד עם בעיה זו, מועדונים רבים משקיעים באקדמיות הנוער שלהם, במטרה ליצור שחקנים בדמות המועדון. הקבוצות הקטנות מוכרות את שחקניהם המוכשרים ביותר למרבה במחיר ואילו אקדמיות כמו הלה מאסיה של ברצלונה מנסות לייצר את השחקנים הטובים ביותר לשימוש קבוצה הקטאלונית, חלק מהשמות הם צ’אבי, פיקה, מסי ועוד רבים. צ’לסי התחילה עם החזון של שחקני אקדמיה, אך נתקעה איפשהו בדרך, זה עד לשובו של פראנק לאמפרד.

 

שחקני אקדמיה, שחקנים שעוד לא קרעו זוג נעליים ולא חסר ביטויים שאנחנו שומעים בתקשורת ובזמן שידור. לא מזמן נקנה השחקן היקר בהיסטוריה של אתלטיקו מדריד ב-126 מיליון אירו והוא רק בן 20, בנפיקה ספרה את המזומנים והקבוצה הספרדית מקווה שתהנה מהשחקן למשך כ-10 עונות לפחות. האבולוציה של הכדורגל נותן לשחקנים צעירים הזדמנויות שלא זכו לה בעבר, בעוד הם משחקים עם מוטיבציה עילאית ולמען המועדון שספגו ממנו את כל הערכים. קבוצתה של אטלאנטה מרעידה את כל איטליה עם תשוקה של שחקני הבית שלה ועושה חיים קשים גם לאריות. מאז 2003 צ’לסי פיתחה את האקדמיה אולי הכי טובה באנגליה, אך לא נהנתה לקצור את הפירות, זאת, עד העונה.

 

 

לפני עשר שנים סופר פראנקי הציב חזון עבור המועדון האנגלי האהוב עליו, המועדון שבסופו של דבר יאמן. עוד לפני שחשב על פרישה ונכנס למחשבות ותהיות לגבי כניסה לתחום האימון, מספר 8 של צ’לסי, האגדה האנגלית ידע שמשהו בכדורגל ובמועדון הלונדוני של צ’לסי צריך להשתנות. כשנשאל לגבי חוסר דקות של צעירים הביע רגש של שנאה: ״זה אחד הדברים היחידים שאני שונא בכדורגל כרגע, אני חושב שכל המבנה מתחת לקבוצה הבוגרת לא נכון״. הפלימייקר הכחול העביר ביקורת על מדיניות ההשאלה של צ’לסי שלדעתו גרמה לאיבוד מוטיבציה בקרב שחקנים מוכשרים מאוד, שפשוט לא קיבלו את ההזדמנות לשחק ולהרשים.

 

 

 

העונה, רומן אברמוביץ׳, הבעלים של צ’לסי הגשים ללמפארד חלום נוסף. מעבר לזכייה כמעט בכל תואר אפשרי שהקשר השיג במדיו הכחולים, רומן נתן לו את ההזדמנות לחזור למועדון בתור מאמן, ובינתיים, בתור האיש שאחראי על הכל, לאמפרד נתן לקבוצה תקווה חדשה והחזיר תשוקה שהייתה חסרה במשך כמה עונות. המאמן האנגלי התחיל מהגשמת משאלה של האוהדים המסורים ונתן סוף סוף לצעירים של צ’לסי הזדמנות, לשחק ולייצג את המועדון שגדלו בו, הפעם בקבוצה הבוגרת.

 

 

אך המתנה של צ’לסי העונה לא התחילה כלל וכלל כמתנה, אלא כעונש. ב-2003 שהבעלים הרוסי הגיע למועדון הוא החליט לשנות אותו לא רק מבחינת רכש אלא גם מבפנים כאשר כספים רבים הושקעו בשיפור מתקני האימון, סקאוטים ומאמני אקדמיות הטובים בעולם, במטרה להפוך את צ’לסי לאחת מהאקדמיות הטובות באנגליה ולייצר שחקני בית איכותיים כפי שעשתה האקדמיה של ברצלונה-הלה מאסיה. ההשקעה השתלמה ובתור מועדון נוער שלא השיג כמעט דבר מאז שנות ה60, האקדמיה של צ’לסי זכתה בתארים רבים, אליפויות אנגליה וליגת האלופות לנוער. הבעיה היא רק שהעברות של כדורגלנים מוכשרים מתחת לגיל 18 הביאה למועדון איסור על העברת שחקנים בוגרים במשך עונה שלמה והעונש כביכול ״תקע״ את צ’לסי ללא אפשרות להתחזק בעוד שאר המועדונים ביבשת יכלו להשקיע בשוק העברות.

 

 

לכן, עונת 2019/20 התחילה עם דעות חלוקות כאשר חלק מהאוהדים היו בחששות לגבי העונה לעומת החלק השני שסמך על המאמן האנגלי הטרי. לאמפרד הביא חיזוק לקבוצה ממקורות אחרים כשהחזיר כמה שחקנים מושאלים של צ’לסי, אלו שפרחו בקבוצות אחרות. שניים מהשחקנים המוכשרים הם פיקאיו טומורי ומייסון מאונט ששיחקו תחת לאמפרד בעונה שעברה בדרבי קאונטי. בליגה השנייה, שני הכחולים היו באנקר בהרכב של למפארד ועזרו לו להגיע לגמר הפלייאוף שם הפסיד לאסטון וילה שהכוכב שלה היה לא אחר מתמי אברהם- חלוץ מושאל של צלסי.

 

תמי אברהם, החלוץ הצעיר של צ’לסי חזר בנוסף לשאר המושאלים ובקיץ היה קרוב לחתום באסטון וילה כשלא הייתה לו תקווה לשחק במועדון הבית, אלא שאז למפארד הגיע לקווים בסטמפורד ברידג׳ ושכנע את החלוץ האנגלי לחזור הביתה, אחרי שבילה מספיק זמן בהשתלות והצליח להרשים עם 26 שערים בכל המסגרות. ההימור והאמון של המאמן בתמי אברהם בא על שכרו וכיום תמי הוא החלוץ הראשון של צ’לסי ובגיל 22 הוא מלך השערים של הכחולים עם 11 שערים בליגה כשהוא רודף  מקרוב אחרי מלך השערים של הליגה גיימי וארדי שנמצא ראשון בטבלת הכובשים עם 14 שערים. אברהם הפך לשחקן קריטי עבור הבלוז וההתקפה חגה סביב יכולותיו הפיזיות והטכניות.

 

לא חסר עוד שחקנים שלאמפרד נותן להם את המושכות, ביניהם ריס ג’יימס, האדסון הודוי ואפילו בילי גילמור בן ה18, אך הגדולה של לאמפרד לא נמצאת רק בשילוב צעירים,מהיר ברוגע והביטחון שהוא מעניק לשחקנים הבוגרים יותר, אלה שמביאים יציבות לקבוצה. תחתיו, שחקני הקישור שהיו ביכולת אנמית יחסית בעונות הקודמות השתפרו פלאים בזמן קצר. קובאציץ’ שלא הבקיע בכלל בכל העונה שעברה, הצליח להבקיע כבר שני שערים העונה בליגה בנוסף לארבעה בישולים, שניים יותר משהיה לו בעונת הבכורה תחת סארי. גם אצל ג’ורג’יניו המצב לא שונה, הקשר כלל לא הצליח לבשל בעונה שעברה וכרגע הוא עם שני בישולים, גם מספר המצבים שהוא יוצר לגולים גדל מחמישה מצבים לגול בכל העונה שעברה לשישה מצבים עד כה, וזה עם הרבה פחות דקות, אחוזי התיקול המוצלחים של הפליימייקר עלו ב19%.

 

 

אך לא הכל כחול בצ’לסי, אומנם השחקנים משחקים עם רגשות חזקים, לחימה ומשחק קבוצתי ויפיפה אך מנגד התוצאות לא תמיד מספקות וזו בעיה עיקרית שנמצאת בהגנה. עד כה הקבוצה כבשה כ31 גולים אבל גם חטפה 25 גולים ולא הצליחה לשמור על שער נקי למעט בשלושה משחקים. המצב מדאיג את הצוות המקצועי ואת האוהדים המסורים ובכל זאת לא נראה שיש פתרון באופק מלבד רכש. לפעמים, הרצון והרגשות הסוערים של השחקנים מביא גם לצרות- שאננות, לחץ שהשחקניםן מתקשים להתמודד איתו, תסכול ועצבים רבים כשהדברים לא הולכים.

 

אולי זה ייקח זמן, חיזוקים שיוכלו להגיע בינואר לאחר שהערעור של צ’לסי התקבל אבל יש מה לצפות מהקבוצה המסקרנת. פראנק לאמפרד בסך הכל מאמן חדש, צעיר, חסר ניסיון שקיבל קבוצת ילדים והפך אותה לקבוצת לוחמים. אולי לא יהיו פה כשרונות כמו בוסקטס שפרח ברגע שגווארדיולה העלה אותו לבוגרים אך יש פה גם הצלחה-למפארד הוא המאמן האנגלי הראשון שמצליח להעפיל לשמינית הגמר אחרי שאימן את כל המשחקים של שלב הבתים. המאמן הקודם שעשה זו הוא הארי רדנאפ שנשוי לאחות של אמא של פרנק ז”ל, רדנאפ עשה זאת עם טוטנהאם ב-2011. התוכנית של צ’לסי היא לטווח הארוך, והרבה כמהים לראות אותה מצליחה, אם היא תהיה איכותית ואדירה כמו ברצלונה או תהיה אכזבה גדולה? נצטרך לחכות ולראות.

השאר תגובה