מחר יציינו אוהדי הכדורגל בעולם ובפרט האנגלים כ-141 שנים להולדתו של הרבט צ'פמן – אחד המאמנים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה המפוארת של הכדורגל בממלכה. צ'פמן היה אדם מיוחד ומאמן חדשני, ולהגיד עליו שהוא לקח את תפקיד המאמן צעד אחד קדימה זה מעט מעליב, כי הוא שינה אותו לחלוטין. בכל זאת, אם עדיין מדברים על אדם שנפטר לפני כ-85 שנה כנראה שישנה סיבה מוצדקת לכך.
אם חושבים על הכדורגל המודרני שכולנו מכירים, כמה הזוי יהיה לדמיין את משחקי ליגת האלופות מתקיימים בשעות הצהריים בלבד משום שאף אחד לא חשב על זרקורים שיאירו את המגרשים בשעות הערב, או את השחקנים משחקים ללא מספרים בגב החולצה? נסו לדמיין מצב בו המאמן הוא לא זה שבוחר את ההרכב שיעלה לשחק אלה בעלי הקבוצה, או אצטדיון מלא בקהל מבולבל וחסר אונים משום שלא קיים עדיין לוח תוצאות. במילים אחרות – נסו לדמיין את הכדורגל ללא הרברט צ'פמן, שחידש את הכדורגל.
באותה תקופה הוחלט על שינוי חוק הנבדל, צ'פמן הבין את משמעות השינוי ובהתאם לכך שינה את המערך הטקטי כשהגה את מערך ה-WM, שיצר איזון בין ההגנה להתקפה. בחלק ההגנתי הציב שני מגינים ובלם – הבלם הפך להיות האחראי היחיד על "מלכודת הנבדל", והמגינים קיבלו לראשונה בתולדות הכדורגל תפקידים התקפיים לאורך האגפים, דבר שאיפשר לשחקני ההתקפה הקיצוניים לחתוך לרחבה דרך האמצע ולהוות איום ממשי על השער. את הטקטיקה הזו אימצו אחריו לא מעט מאמנים, והיא שינתה לגמרי את הכדורגל האנגלי מאז ועד היום.
הישארו מעודכנים
את קריירת האימון שלו החל בנורת'המפטון, ולאחר כ-11 שנות אימון הכוללות 6 שנים כמאמן לידס, מונה צ'פמן לראשונה לתפקיד המאמן בקבוצה מהליגה הראשונה – האדרספילד. הקבוצה הייתה יחסית חדשה בליגה, אך זה לא הפריע לצ'פמן להביא אותה לזכייה בשתי אליפויות וגביע, ולהפוך את האדרספילד לקבוצה הטובה ביותר באנגליה. ב-1925 נענה צ'פמן להצעה כספית מפתה מארסנל, ועבר לאמן את המועדון הלונדוני, שעד אותה עת לא זכה לעולם באליפות הליגה הראשונה. למעשה, אף קבוצה מלונדון לא זכתה, הקבוצות החזקות היו מצפון אנגליה כשבראשן אותה האדרספילד שצ'פמן עצמו בנה.
באותם ימים ארסנל הייתה קבוצת אמצע טבלה לגיטימית שאפילו נלחמה על הישארות בליגה בשתי העונות הקודמות להגעתו של המאמן החדש, מועדון ללא כל ציפיות או שאיפות גדולות במיוחד. "אני הולך להפוך את ארסנל למועדון הטוב בעולם" הבטיח צ'פמן וקיים, כשזכה איתה בגביע האנגלי לאחר שניצח 2:0 את האדרספילד בגמר, שנחשב למשחק שהכריז על חילופי משמרות שהפך את ארסנל לקבוצה הדומיננטית ביותר בכדורגל האנגלי. הוא שינה את שמה של תחנת הרכבת התחתית מ"גליספיי" ל"ארסנל", החליף שלטים בכל האזור ומיתג את המועדון, היה חשוב לו שאנשים ידעו מי זו ארסנל, ועל כך האוהדים מודים לו עד היום כאשר פסל שלו מוצב מחוץ לאצטדיון האמירויות. הם מכנים אותו: "האיש שבנה את ארסנל".
אולי בימנו הדבר נראה לכם מובן מאליו, אבל צ’פמן היה המאמן הראשון שדרש את הזכות לקבוע בעצמו את ההרכב שעד אז היה נקבע על ידי בעלי הקבוצה, הוא גם דרש להיות היחיד שצועק הוראות מהקווים בעת משחק. הוא קיבל סמכות מלאה על כל ההיבט המקצועי של ניהול הקבוצה, סכומי כסף גדולים שולמו על שחקנים שהביא לארסנל, והיה ידוע כדבר שבאותם ימים היה מאוד משונה – מאמן שמקבל סמכות גדולה בכל כך הרבה תחומים. דעתם של שחקניו הייתה חשובה לו, הוא יצר שיח פתוח בינו לבינם בחדר ההלבשה והביא למצב שבו הוא מתייעץ איתם על הטקטיקה המתאימה ביותר לפני המפגשים מול היריבים השונים.
ישנן המון סיבות להעריך את הרברט צ’פמן – ברשותו ארבע אליפויות ושני גביעים, והוא הפך שני מועדונים ממוצעים באנגליה למועדוני פאר תוך כדי שרושם הישג מרשים כמאמן הראשון שזוכה באליפות עם שתי קבוצות שונות, אך הסיבה העיקרית להעריך אותו היא העובדה שהוא לא הפסיק לחשוב מחוץ לקופסה. הוא הכניס לעולם הכדורגל טקטיקות חדשות, שיטות אימון, גישות לשחקנים והמציא דברים שבדיעבד נראים לנו מאוד בסיסיים, אך באותם ימים כשהמציא למשל את לוח התוצאות באצטדיון הדבר נחשב ללא פחות ממדהים. כל חייו ליוותה אותו הגישה של להפוך את המקום בו נמצא למקום טוב יותר, והוא הצליח בגדול.
