טנסי יצאה למשחק חוץ קשה ביוסטון עם מאזן 5-5 והזדמנות פז לא רק להתקדם גבוה במירוץ לפלייאוף, אלא גם לפתוח לחלוטין את המאבק על בית ה-AFC דרום. מצד שני, גם לטקסנס יש לא מעט על הכף, והם ניסו לשמור על פער שני המשחקים בראשות הבית, על רצף הניצחונות, וגם להשוות את המאזן שלהם עם זה של הפטריוטס.
- קו ההתקפה של טנסי התקשה להישאר בריא ו\או יציב למשך כל העונה, ונגד הפרונט של יוסטון לא באמת היה לו סיכוי. זה היה הפקטור העיקרי בדרך בה המשחק התנהל מהדרייב השלישי של טנסי והלאה – וכשהקווטרבק שלך הוא מרכוס מאריוטה, שפשוט לא מצליח למצוא את עצמו גם בשנתו הרביעית בליגה, לא נשארות לך הרבה סיבות לאופטימיות. מאט לה'פלור הוא מתאם התקפה מצויין וזה ניכר מאוד בפרקים הטובים של ההתקפה של טנסי. חשוב לזכור שמצד אחד, מאריוטה שוב החליף שיטה ולא הצליח להישאר על המגרש עקב פציעות, מה שפוגע כמובן בהתפתחות שלו – ומצד שני, כפי שקווטרבק צריך להתרגל למאמן חדש, זה עובד גם הפוך. לדעתי מאריוטה צריך עוד שנה אחת עם לה'פלור שכנראה תהווה צ'אנס אחרון עבורו, ואולי כבר עכשיו עמוק במוחו של מייק ורייבל מתבשלת תוכנית אלטרנטיבית לעמדת הק"ב שלו.
- דשון ווטסון הוא קווטרבק טוב, והוא נראה טוב לאורך רוב העונה הזו לפחות כמו בעונה שעברה. הוא עדיין צעיר ולכן רחוק ממושלם אך הוא משתפר משבוע לשבוע והלילה נראה שגם ברדזון הוא הצליח לתקן את הבעיות שלו. טוב לראות גם את דמאריוס תומאס חוזר להיות פקטור, ומי יודע – אולי יחד עם הופקינס הם יוכלו ליצור צמד רסיברים מלהיב שיכול לעזור לווטסון וגם לביל אובראיין להיראות טוב יותר לא רק על המגרש, אלא גם בעין הציבורית.
- בעולם בלי אנדרו לאק, ג'יי ג'יי וואט הוא שחקן הקאמבק של השנה. בעולם בלי אהרון דונלד, כנראה שהוא שחקן ההגנה של השנה. בעולם בלי לורנס טיילור, יש לו אחלה של קייס לתואר שחקן ההגנה הטוב בכל הזמנים. זה מרגיש כאילו קצת שכחנו ממנו – קשה שלא, כשהוא נעדר כל כך הרבה זמן וחסרונו לא הורגש, הרבה הודות לשחקן אחר שלובש 99. מי יודע – אולי אם לא היה נפצע, מעמדו בכל הקטגוריות האלה לא היה נתון לויכוח. בכל מקרה, מה שנשאר לנו בינתיים הוא להנות מג'יי ג'יי שלאט לאט חוזר להזכיר לנו את ג'יי ג'יי הישן והטוב, ובתקווה עד ינואר, סוף סוף נראה מה הוא שווה גם בפלייאוף, עם קבוצה סביבו שיכולה באמת לעשות רעש ולא רק להיות שם כי צריך קבוצה מהבית הזה.
