וויליאם קרלסון טייל בין הליגות המשניות ל-NHL מאז שנבחר בדראפט 2011. ב-183 המשחקים הראשונים שלו בליגה הוא שיחק בעיקר בתור מחליף אחרון עם משימות בעיקר הגנתיות, וכבש 18 שערים. הקבוצה הקודמת שלו, הקולומבוס בלו ג'אקטס, השאירה אותו חשוף בדראפט ההרחבה, ואף שלחה בטרייד בחירות סיבוב ראשון ושני לווגאס תמורת ההסכמה שהיא תיקח אותו. את עונת 2017-18 סיים קרלסון עם 43, כשרק הפנומן הצעיר פטריק לאיינה והכוכב הגדול אלכסנדר אובצ'קין כובשים יותר ממנו. בזכות סגנון המשחק היצירתי, הבלתי צפוי והפראי לפעמים, הוא כבר קיבל בווגאס את הכינוי "וויילד ביל".
ג'ונתן מארשסו חווה עונה מעולה בפלורידה, יש שיגידו עונת פריצה, עם 30 שערים. אך למרות זאת, בפאנת'רס החליטו שהוא מה שנקרא "פלא חד-שנתי", והשאירו אותו חשוף היישר לידיים של הגולדן נייטס. הוא כבש 27 שערים ורשם 48 אסיסטים בעונת שיא, עונת הפריצה האמיתית של הקנדי הקטן – בגובה 1.75 בלבד ומשקל 80 ק"ג דרומה. היום הוא החלוץ המרכזי בקו המוביל של אלופת המערב, ביחד עם קרלסון וריילי סמית', שגם הוא נזרק מקבוצתו היישר לידיים של הלהיט החדש בליגה.
מארק-אנדרה פלורי היה גמור. הוא נראה מעבר לשיא שלו בפיטסבורג, ומצא את עצמו נאבק בפציעות, באחוזי הצלה הנמוכים בקריירה, ובשוער העתיד של הפינגווינים, מאט מארי. כשהגיעה הבשורה על ההצטרפות של וגאס, פלורי כבר היה בחצי הדרך לשם. הוא היה מספר 2 מובהק, לקראת דראפט ההרחבה בו קבוצות יכולות להגן רק על שוער אחד. בגיל 33, פלורי סיים את העונה עם אחוז ההצלות הגבוה ביותר בקריירה שלו. הוא היה הגניבה הגדולה ביותר מדראפט ההרחבה – אתה חייב שוער גדול כדי להגיע רחוק, והיכולת של פלורי, שחזר מהמתים העונה, איפשרה לווגאס לשחק הרבה יותר פתוח ויצירתי. הם ידעו שיש שוער בשער, וזה מוריד כל כך הרבה לחץ מכל שאר הקבוצה.
הווגאס גולדן נייטס הם הקבוצה ה-31 של ליגת ה-NHL, שהוקמה רק העונה וביום שני תשחק את משחק מספר 1 בגמר גביע סטנלי, מול הוושינגטון קאפיטלס, שעשו היסטוריה משלהם כשהגיעו לגמר ראשון מאז 1998, כשמאז הם גם לא הגיעו אפילו לגמר האזורי.
הישארו מעודכנים
הגולדן נייטס הפכו לקבוצת ההרחבה הטובה בתולדות הספורט האמריקאי בזכות ניצול וניהול נכון של תנאי סביבה רבים שהלכו לטובתם – כי גם בסביבה נוחה, צריך לדעת להתנהל. קבוצות הליגה קיבלו אפשרות להגן על פחות שחקנים מבהרחבות קודמות, מה שכמובן איפשר לוגאס לאסוף שחקנים איכותיים יותר, כגון פלורי או החלוץ המעולה של נאשוויל, ג'יימס ניל. קבוצות נוספות בחרו לבצע טריידים ולתת בחירות דראפט ונכסים אחרים, כדי למנוע מווגאס לבחור בשחקנים טובים שאותן קבוצות לא יכלו לחסום. וגאס ניצלה את החוקים הנוחים, את חוסר המוכנות של קבוצות להרחבה המגיעה, וטעויות גדולות בהערכת שחקנים, והפכה את כל זה לקבוצה תחרותית מן המניין.
חמישה ימים אחרי הטבח בווגאס, בו נהרגו 58 בני אדם, הגולדן נייטס ניצחו את המשחק הראשון שלהם בליגה אצל דאלאס. לאחר מכן הם הגיעו חזרה לווגאס, למשחק פתיחה רשמי ומרגש במיוחד שהוקדש לנרצחים. לאס ווגאס הפכה לעיר הוקי לכל דבר באותו ערב. הקשר בין הקבוצה לעיר, ובין שחקני הקבוצה עצמה, שהם למעשה רק אוסף חלקי חילוף של שאר הליגה, הפך למיוחד, והוא התחיל ממש שם.
הוא התחיל שם, ונמשך בעונה רגילה נפלאה, בה זכו האבירים בבית שלהם עם מאזן נפלא של 51 ניצחונות, 24 הפסדים ו-7 הפסדים בהארכה (ניצחון מקנה 2 נקודות, הפסד בהארכה שווה נקודה). בכך הם הפכו לקבוצת ההרחבה הראשונה בתולדות הספורט האמריקאי כולו שסיימה עונה ראשונה עם מאזן חיובי – ואיזה מאזן. הנייטס המשיכו לפרק את דרכם הלאה וגם עלו לסיבוב השני בקלי קלות עם סוויפ על הלוס אנג'לס קינגס. שישה משחקים מפרכים מול יריבת הבית, סאן חוסה, הסתיימו גם הם בניצחון קשה של ווגאס, והסדרה מול הג'טס הייתה הרבה פחות צמודה מהצפוי – הניצחון 2:1 בחוץ במשחק 5 קבע היסטוריה.
ההוקי הוא הספורט הפחות פופולרי מבין ארבעת הגדולים בארצות הברית, מה שהופך אותו לנישתי מאוד. אוהדי ההוקי הותיקים, כמו למעשה אוהדי ספורט רבים, לא אוהבים דברים חדשים – בטח אם הם באים ומשתלטים על הליגה. רק תסתכלו על היחס של אוהדי הכדורגל הגרמני ללייפציג או הופנהיים, ותבינו כל מה שאתם צריכים להבין על אוהדי ספורט.
קהל אוהדים נרחב, אם כן, חיפש איפה אפשר לבקר ולהוריד מהדבר הנפלא שקורה שם בנבאדה. הם לא יכלו לראות את כל התרמילאים האלה, שקבוצותיהם רק זרקו אותם אחד אחרי השני, מגיעים יותר רחוק ממה שהקבוצה שלהם עשתה במשך שנים. אמרו שהליגה נתנה להם מתנה, אמרו שלאס וגאס זו לא עיר הוקי. אז אמרו.
כמו שהליגה הגרמנית צריכה קבוצות כמו לייפציג והופנהיים, כך ה-NHL צריכה את וגאס. היא צריכה קבוצה שמתנהלת בצורה יצירתית וחכמה, ומנצלת התנהלות כושלת של שווקי הוקי מסורתיים שלא מפסיקים לטעות בהערכת כישרונות.
ליגת ההוקי בארצות הברית לא מפסיקה להיאבק כדי להשיג כמה שיותר שיוויון ותחרותיות, לתת סיכוי גם לקבוצות משווקים קטנים להגיע רחוק עם ניהול חכם, וגם ליצור סגלים יותר מגוונים שיאפשרו עונות וסדרות פלייאוף מרתקות יותר. תקרת השכר בהוקי היא הקשיחה ביותר בספורט האמריקאי, והיא מעוצבת כדי ליצור את האפקט האידיאלי שכל אוהד רוצה לראות בליגה עם תקרת שכר.
זו ליגה שלא מפסיקה להילחם על אוויר ועל רייטינג מול פלייאוף ה-NBA המקביל, למרות שהפלייאוף שלה הוא הרבה יותר מרתק והרבה פחות צפוי.
זו ליגה שמתקשה מאוד להשיג קהל אוהדים חדש, אבל כשהיא מצליחה לקחת איתה עיר, היא נשארת לנצח.
זו ליגה שצריכה קהל. היא צריכה סיפור. ותראו מה זה – בירת הבידור של ארצות הברית היא עיר הוקי עכשיו. הווגאס גולדן נייטס וההצלחה שלהם היא הדבר הטוב ביותר שקרה לספורט הזה בשנים האחרונות.
לא משנה כיצד יסתיים הגמר מול וושינגטון, המוצר האחרון במפעל הניסים שהוא ספורט כבר עשה את שלו. קבוצת הספורט הראשונה שלאס וגאס קיבלה סחפה את כל העיר אחריה, ודרסה יריבות חזקות בדרכה. אוסף של חלקי חילוף, של שחקנים ואנשי צוות שקבוצות אחרות נפטרו מהן, הפך בין רגע לקבוצה, חבורה מלוכדת סביב הקשיים, הזלזול והחיבור עם העיר שעברה אירוע כל כך קשה בתחילת העונה. את ההיסטוריה שלהם הם כבר עשו. עכשיו כל מה שנשאר הוא לרדוף אחרי החלום.
היחידים בווגאס שאולי מקווים לאליפות של וושינגטון? סוכנויות ההימורים כמובן. אבל כשאתה נותן יחס של 1 ל-500 לקבוצה המקומית שלך, כנראה שזה מגיע לך.
וברצינות, איך אפשר לפספס כישרון כזה? השער הזה, גבירותיי ורבותיי, הוא שער אדיר, כנראה שער העונה, גם בלי הקונטקסט. אבל הקונטקסט הופך אותו לשער שתמיד ייזכר בווגאס. קארלסון עשה את זה למרטין ג'ונס בשליש האחרון של אחד המשחקים האחרונים לעונה מול סאן חוסה, בשיוויון 2:2, כשסאן חוסה ביתרון מספרי. השער הזה היה שער הניצחון במשחק שהבטיח את אליפות הבית לווגאס, ואני שואל שוב, איך אפשר לפספס שחקן שהוא גם מספיק מוכשר וגם מספיק בטוח שעצמו כדי לעשות דבר כזה בסיטואציה כזאת?
