אדי מרקס נולד במינסל-קיזגם (בלגיה), ונחשב בעיני רבים לרוכב האופניים הטוב ביותר בכל הזמנים. במהלך הקריירה הארוכה שלו ניצח בכל המרוצים החשובים והצטיין בכל סוגי מרוצי האופניים הקיימים באופני כביש. ניצח חמש פעמים בטור דה פראנס, חמש פעמים בג'ירו ד'איטליה, שבר את שיא השעה וניצח באליפות העולם לחובבים ולמקצוענים. למעשה, בשנים 1968-1974 הייתה שליטתו של מרקס בענף כה מוחלטת עד שבמרוצים רבים הקרב האמיתי היה על המקום השני. בשנת 1996 העניק לו מלך בלגיה את התואר רוזן (Baron).
קצת על הקריירה
בילדותו ניסה מרקס מספר רב של סוגי ספורט ואף שיחק כדורסל לתקופה קצרה. מגיל 12 החל להתמקד באופניים. בשנת 1964, בהיותו בן 19 התפרסם מרקס לראשונה כשניצח במרוץ הכביש באליפות העולם לחובבים בצרפת. באותה שנה כבר רכב באולימפיאדת טוקיו (1964) אך היה מעורב בנפילה לפני קו הסיום.
ב-1965 החל לרכב כמקצוען וניצח בשני מרוצים מדרגות נמוכות יחסית.
ב-1966 עבר לרכוב בקבוצת פז'ו וזכה לראשונה במרוץ מפורסם – מילאנו – סן רמו.
ב-1967 ניצח שוב במרוץ מילאנו – סן רמו ובאליפות העולם.
הישארו מעודכנים
ב-1968 ניצח בג'ירו ד'איטליה ובמרוץ פריז – רובא.
ב-1969 ניצח בטור דה פראנס (כולל ניצחונות ב-6 קטעים וזכייה בחולצה הירוקה ובחולצת ההרים) ובמרוצים החד-יומיים: מילאנו – סן רמו, רונדה ון פלנדרן וליאז' – בסטון – ליאז'. בסוף שנה זו היה מעורב בתאונה קשה בזמן מרוץ, בה איבד את הכרתו וסבל מעיוות באגן. מרקס סבל בשנים הבאות מכאבים, במיוחד בעת טיפוס, ופעמים רבות כיוון את האוכף תוך כדי רכיבה על מנת למצוא זווית שתאפשר לו להמשיך לרכב. מרקס הצליח להתאושש מהפציעה אך סיפר כי הפציעה שינתה את סגנון רכיבתו.
ב-1970 ניצח בג'ירו ד'איטליה, בטור דה פראנס (כולל ניצחונות ב-8 קטעים) ובמרוץ פריז – רובא.
ב-1971 ניצח בטור דה פראנס (כולל ניצחונות ב-4 קטעים) ובמרוצים החד יומיים: מילאנו – סן רמו, ליאז' – בסטון – ליאז'וג'ירו די לומברדיה. כמו כן, זכה באליפות העולם.
ב-1972 ניצח בג'ירו ד'איטליה, בטור דה פראנס (כולל ניצחונות ב-6 קטעים) ובמרוצים החד יומיים: מילאנו – סן רמו, ליאז' – בסטון – ליאז' וג'ירו די לומברדיה. כמו כן, קבע באותה שנה את שיא השעה.
ב-1973 ניצח בג'ירו ד'איטליה, בוואלטה אספניה ובמרוצים החד יומיים: ליאז' – בסטון – ליאז' ופריז – רובא. בשנה זו החמיץ מרקס אפשרות לניצחון נוסף בטור דה פרנס לצורך הרכיבה בוואלטה אספניה.
ב-1974 ניצח בג'ירו ד'איטליה, בטור דה פראנס (כולל ניצחונות ב-88 קטעים) ובאליפות העולם.
ב-1975 ניצח במרוצים החד יומיים: מילאנו – סן רמו, רונדה ון פלנדרן וליאז' – בסטון – ליאז'. באותה שנה הוא התמודד בטור דה פראנס והוביל בדרוג הכללי. במהלך אחד הקטעים הלם בו צופה צרפתי וגרם לו פגיעה בכליות (כנראה על רקע החשש שישבור את שיאו של ז'אק אנקטיל הצרפתי שהיה היחיד עד אותה עת שזכה חמש פעמים בטור דה פראנס). למרות הפגיעה המשיך מרקס במרוץ תוך כאבים עזים, אך בסופו של דבר נכנע בדרוג הכללי לרוכב הצרפתי ברנאר תבנה וסיים רק שני.
ב-1976 ניצח בפעם השביעית במרוץ מילאנו – סן רמו.
בשנת 1978 פרש מרקס מרכיבה מקצוענית בגיל 33.
כיום מרקס הוא בעל מפעל לייצור אופני מרוץ. הוא משמש פרשן במרוצים עבור רשת טלוויזיה. בשנות התשעים של המאה העשרים שימש כמאמן נבחרת בלגיה. מפעם לפעם הוא משמש כיועץ למארגנים של מרוצי האופניים.
אדי מרקס זכה לכינויים רבים כשהידוע ביניהם הוא "הקניבל". כינוי זה הודבק לו בשל תאבונו ללא שובע לניצחונות. במרוצי קטעים, מקובל לעתים, שהרוכב הבכיר יאפשר לרוכב זוטר לזכות בניצחון בקטע בודד, כיוון שאין הדבר פוגע בדרוג הכללי של הרוכב הבכיר, אך מזכה את הרוכב הזוטר בכבוד גדול שיש סיכוי שיגמול לרוכב הבכיר בעתיד בעזרה בקטעים או במרוצים הבאים. מרקס לא קיבל את המנהג הזה וניסה לנצח בכל קטע ובכל מרוץ גם אם לא היה חשוב.
שרשרת הישגיו של מרקס הם ייחודיים ובלתי חוזרים. הוא מחזיק באין ספור שיאים וקשה להאמין שרובם יישברו אי פעם.
אמרוץ – פרשיות הסמים
שלוש פעמים נמצא מרקס חיובי באמרוץ. הפעם הראשונה שבה נמצא חיובי הייתה בשנת 1969 לאחר שהוביל בג'ירו ד'איטליה לאחר 166 קטעים. הוא סולק מהמירוץ למרות מחאותיו. הפעם השנייה הייתה לאחר שזכה בטור של לומברדיה בשנת 1973. הפעם השלישית הייתה בבדיקה שנערכה בשנת 1977.
לכל כוכב יש רודפים, הצלחות וכשלונות. מרקס תמיד ייחשב כאחד מהגדולים שהיו לענף האופניים, בעבר, בהווה ובעתיד. למרות הפרשיות שהיו, שמו חקוק בהיכל התהילה.
