מעטים השחקנים שזוכים להיות חלק מקבוצה אלופה, מעטים עוד יותר הם השחקנים שמצליחים להיות העוגן שלה. אך תחשבו כמה גאווה וסיפוק מרגיש שחקן שמוביל את קבוצתו להישגים למרות שאף אחד לא נתן לה סיכוי. השבוע בכתבת המגזין שלי חזרתי לאחד האירועים המרגשים והסנסציוניים ביותר בעולם הספורט במילניום הנוכחי – הזכייה של יוון ביורו 2004. הסיבה לכך, יום הולדתו ה-45 של תיאו זגוראקיס, קפטן הנבחרת והאיש שחתום יותר מכל על ההישג המדהים.
ליורו 2004 יוון אמנם הגיעה אחרי שסיימה בראשות הבית המוקדם, אך הפרשנים ובעיקר סוכנויות ההימורים לא התייחסו ברצינות לסיכוי שלה להגיע לשלבים המאוחרים בטורניר, ובטח שלא לזכות בו. הגרלת הבתים זימנה לה מפגש עם פורטוגל המארחת, ספרד ורוסיה. במשחק הפתיחה של הטורניר יוון הדהימה את פורטוגל עם ניצחון 2:1. ההמשך היה פחות מזהיר, ואחרי תיקו עם ספרד והפסד לרוסיה, היוונים הצליחו לבסוף העפיל לרבע גמר אודות ליחס שערים טוב יותר מהספרדים. ברבע הגמר, ניצחה יוון את אלופת אירופה צרפת 1-0 והייתה לנבחרת הראשונה אי פעם שבטורניר אחד ניצחה גם את המארחת וגם את האלופה המכהנת. יוון שחזרה את התוצאה הזו גם בחצי הגמר מול צ'כיה. בגמר, בשידור חוזר של משחק הפתיחה נפגשו פורטוגל ויוון ובשחזור התוצאה האהובה עליה ניצחה יוון 0-1 וזכתה בגביע הנכסף. יוון שעד אותו טורניר לא השיגה מעולם ניצחון בטורניר רשמי הדהימה את אירופה וזכתה בתואר שספק אם יהיו קרובים אליו בעתיד.
תיאו זגוראקיס, קפטן הנבחרת היוונית, נבחר לשחקן המצטיין בטורניר, וכמובן לחלק מהרכב הטורניר. רק לשם השוואה, שחקנים נוספים שזכו בתואר האישי הנחשק היו זינדין זידאן, אנדרס אינייסטה, צ'אבי ואנטואן גריזמן. זגוראקיס בהיותו קשר אחורי היה המנוע של הנבחרת היוונית. בשיטת המשחק של המאמן הגרמני אוטו רהאגל, הוא היה הבורג החשוב ביותר. היוונים שהאמינו במערך הגנתי נוקשה וביציאה קטלנית למתפרצות השליכו את יהבם על זגוראקיס שוויסת את המשחק בצורה מושלמת, דבר שהוביל לכך שיוון שמרה על שער נקי בכל משחקי הנוק-אאוט בטורניר. זגוראקיס אמנם לא היה הכי מוכשר בין שחקני הנבחרת, אך התאים כמו כפפה ליד למערך ההגנתי של רהאגל. הוא הסתכל בלבן של העיניים לכל הכוכבים שניצבו מולו בטורניר והראה להם שלא די בכישרון וברזומה כדי להגיע למטרה. ספק אם הצבה של שחקן אחר בעמדה כה רגישה במגרש הייתה מביאה לזכייה ההיסטורית ולסיפור הסינדרלה של היוונים. שלוש שנים אחרי הטורניר החלומי בפורטוגל, פרש זגוראקיס מנבחרת יוון (ומכדורגל בכלל) כשבאמתחתו 120 הופעות במדים הלאומיים. עד שנת 2012 גם היה שיאן ההופעות בנבחרת, אך אז עקף אותו, יורגוס קרגוניס.
על אף היכולת המרשימה שהציג באליפות אירופה, זגוראקיס לא הצליח להותיר חותם גם במועדונים בהם שיחק. הוא החל את הקריירה שלו בקבאלה, העיר שבה נולד וגדל. הקבוצה שיחקה באותה העת בליגה השלישית, ויחד עם זגוראקיס עלתה לליגת המשנה ביוון. לאחר מכן, עבר לפאוק סלוניקי למשך חמש עונות. זגוראקיס נקשר לקהל המקומי ומונה לקפטן במהלך שהותו במועדון. בגלל האהבה והמחויבות לקבוצה ולאוהדים הוא השתדל להימנע ככל הניתן מהיעדרויות לא מוצדקות מהמגרשים. בתום התקופה בסלוניקי, יצא לראשונה מגבולות יוון. היעד הראשון של זגוראקיס היה לסטר סיטי. 19 שנים לפני שהפכה לסיפור הגדול ביותר של הממלכה הבריטית. יחד עם לסטר השיג זגוראקיס את תוארו הראשון – גביע הליגה האנגלי. בשלהי שנות ה-90 השועלים היו קבוצת מרכז טבלה והם אומנו ע"י מרטין אוניל.. המאמן הצפון אירי לא העניק לזגוראקיס מקום של קבע בהרכב, והיווני שהתרגל להיות הכוכב של פאוק סלוניקי מאס בעניין והחליט לחזור ליוון. כמו שחקנים רבים שחוזרים למולדתם אחרי שהות במדינות אחרות, הציפייה הטבעית היא לשוב לקבוצה שאותה עזבת.
אך, זגוראקיס לא חזר לפאוק סלוניקי. המועדון היווני נקלע לחובות ולא יכול היה לשלם לקשר את הסכומים אותם דרש. זגוראקיס הבין שעליו לחפש מועדון אחר ועבר בסופו של דבר לא.א.ק אתונה. יחד עם קבוצתו החדשה זכה בתואר השני בקריירה שלו, הגביע היווני. במהלך ארבע עונות, לא הצליח לזכות באליפות, אך א.א.ק סיימה כסגנית והעפילה שנתיים ברציפות לליגת האלופות. באחת מהן, עונת 2002-2003 זגוראקיס היה שותף לשיא מוזר, בעת שקבוצתו סיימה את כל משחקי שלב הבתים בתוצאות תיקו. על אף שהייתה נקייה מהפסדים לא הצליחה א.א.ק לעלות לשלב הבא. אחרי הקדנציה השנייה ביוון, זגוראקיס שבינתיים כיכב ביורו 2004 יצא שוב לנסות את מזלו בליגות אחרות, אך עקב גילו המבוגר יחסית (32) לא זכה להזדמנות באחת מאריות היבשת. לבסוף הגיע לבולוניה האיטלקית. זגוראקיס אמנם שיחק במרבית המשחקים בליגה האיטלקית אך לא היה בורג משמעותי בקבוצה, שבסיום העונה ירדה לליגת המשנה. בולוניה נאלצה לשחרר את היווני בגלל משכורתו והוא חזר ליוון בפעם השנייה. הפעם הדרך חזרה לפאוק הייתה סלולה והוא השלים שתי עונות לפני שפרש ממשחק פעיל.
הישארו מעודכנים
סך הכל זגוראקיס זכה בשני תארים בלבד בקריירה שלו, מלבד גביע אירופה לאליפות. הוא מעולם לא זכה באליפות. ובכל שנותיו בכדורגל היווני (16 עונות) לא שיחק באף אחד משני מועדוני הפאר של הליגה היוונית: אולימפיאקוס ופנאתנייקוס. שני מועדונים שחילקו ביניהם את כל תארי האליפות ב-21 השנים האחרונות. הוא שותף במהלך הקריירה ב-741 משחקים וכבש 38 שערים. זגוראקיס יישאר לנצח אחד הכוכבים הבלתי מעורערים של הכדורגל היווני, למרות שיש מעוטרים וכישרוניים ממנו. זגוראקיס הוא סמל "הכדורגל האחר", הכדורגל שהצליח להדהים את אירופה ביורו 2004, כדורגל הגנתי, קשוח, בלתי מתפשר שמקדש את התוצאה ופחות את הדרך. רבים יחלקו על הדרך שלו ועל הדרך שהביאה את יוון, הנבחרת הכי פחות איכותית שזכתה בטורניר גדול לזכייה ביורו 2004, אך קשה להתעלם מההקרבה והנחישות של אותה נבחרת ושל הכוכב שלה, זגוראקיס.
