רומניגה – ממשיך דרכם של הלמוט ראן, אובה זילר וגרד מולר – הוא אחד החלוצים הגדולים של מערב גרמניה בשנות ה-70 וה-80 ומסמליה הגדולים של באיירן מינכן. רומניגה הוביל את גרמניה לזכייה באליפות אירופה 1980 והופעה בשני גמרים רצופים ב-1982 וב-1986
החלוץ הגיע לבאיירן בגיל 18 והיה שותף לשתי זכיות רצופות עם הקבוצה בגביע אירופה לאלופות ב-1975 ו-1976. המאמן הלמוט שן לקח את החלוץ הצעיר למונדיאל בארגנטינה ב-1978 ורומיניגה היה אחד המצטיינים בטורניר מאכזב של הגרמנים. הוא כבש צמד ב-0:6 על מקסיקו במשחק הראשון ושער נוסף בהפסד 3:2 לאוסטריה בשלב השני, בו נשרה הנבחרת.
ארבע שנים מאוחר יותר רומיניגה ומערב גרמניה הגיעו לגביע העולם בספרד במעמד אחר לחלוטין. הנבחרת הייתה אלופת אירופה, ורומיניגה נבחר שנתיים ברציפות (1980 ו-1981) לתואר כדורגלן השנה באירופה. רבים ציפו מרומיניגה להיות הכוכב של הטורניר, אך פציעות מנעו ממנו להציג את מלוא היכולת שלו. הוא פתח עם שער בהפסד המפתיע 2:1 לאלג'יריה ועם שלושער ב-1:4 על צ'ילה. בחצי הגמר עלה מהספסל בהארכה וכבש שער מכריע בקאמבק מול צרפת בחצי הגמר. רומניגה שב להרכב בגמר, אך הפסיד עם חבריו 3:1 לאיטליה.
למרות זאת שנים לא קלות באיטליה, המאמן פרנץ בקנבאואר לא ויתר וקרא לרומניגה למונדיאל שלישי בקריירה כשהוא בן 31. רומניגה שותף בחלק הראשון של הטורניר בעיקר כמחליף, אך החל משלב הנוקאאוט שב להרכב. ב-29 ביוני 1986, עם סרט הקפטן על זרועו, הוביל רומניגה את הנבחרת לגמר שני ברציפות מול ארגנטינה של דייגו מראדונה.
הוא כבש את שערו היחיד בטורניר בדקה ה-74, שער שלא מנע ממערב גרמניה הפסד 3:2 בגמר. אותו משחק היה האחרון של רומניגה במדי הנבחרת. בסך הכל היו לו 95 הופעות בהן כבש 45 שערים.
הישארו מעודכנים
לפני שהחל לפרוח ונהפך לאגדה של הנבחרת, רומינגה כמובן עשה לעצמו שם בזירה המקומית.
רומניגה גדל בקבוצת הנוער של בורוסיה ליפשטאט, ובשנת 1974 עבר לשחק בקבוצה הבוגרת של באיירן מינכן. כבר בעונתו הראשונה היה בורג משמעותי בקבוצה, שזכתה שלוש פעמים ברציפות בגביע אירופה לאלופות, בין השנים 1974-1976, כאשר הוא היה שותף לשתי הפעמים האחרונות, ואף שיחק במשחק הגמר נגד סנט אטיין בשנת 1976, בה זכתה באיירן מינכן גם בטורניר הגביע הביניבשתי, לאחר ניצחון בגמר על קרוזיירו. רומינגה היה מבקיע שערים מחונן, וזכה בתואר מלך השערים שלוש פעמים.
רומניגה נודע בשיתוף הפעולה שלו בקבוצה עם פול ברייטנר, כאשר זכו שניהם לכינוי "ברייטניגה", הלחם של שמות המשפחה שלהם, והכינוי אף הפך לכינוי למועדון כולו, פ.צ. ברייטניגה. צמד זה הפך לאימת הבונדסליגה בתחילת שנות ה-80, אך לא יכול היה לאסטון וילה בגמר גביע אירופה לאלופות 1982, בו הפסידה באיירן מינכן 1-0.
בשנת 1980 נבחר רומניגה לכדורגלן השנה בגרמניה ולכדורגלן השנה באירופה, כשבאחרון זכה גם בשנת 1981. לבד משתי הזכיות שלו בגביע אירופה לאלופות והזכייה בטורניר הגביע הביניבשתי, זכה רומניגה בשתי אליפויות הבונדסליגה, שני גביעים מקומיים, וסופר קאפ אחד. רומניגה כבש 162 שערים ב-310 הופעות בבונדסליגה.
לאחר שבירת שיאים מקומיים רומניגה סייע לאינטר לזכות באליפות בעונתו הראשונה בקבוצה, אך סבל מפציעות רבות בהמשך, ובשנת 1987 עבר לסרבט ז'נבה, בה סיים כמלך השערים של ליגת העל השווייצרית וזכה בתואר הכדורגלן הזר של השנה בשנת 1989, שהייתה עונתו האחרונה כשחקן פעיל.
לאחר הפרישה רומניגה שימש כפרשן כדורגל בטלוויזיה הגרמנית בין השנים 1990-1994. בשנת 1991 הוזמן על ידי באיירן מינכן לשמש כסגן נשיא המועדון, יחד עם אגדת עבר אחרת, פרנץ בקנבאואר. את התפקיד הזה מילא עד לשנת 2002, אז מונה ליושב ראש מועצת המנהלים ואחראי קשרי החוץ של המועדון, תפקיד אותו מילא עד לשנת 2009.
קרל היינץ רומניגה ממשיך את המסורת הבווארית, שמקפידה על ניהול מהבית ולא זזה מהעקרונות שהפכו את באיירן מינכן למה שהיא. אין ספק שהיותו אחד האנשים החזקים בכדורגל האירופי תורם לקבוצתו, מה שיעזור גם ליורשיו לשמור על אותה הדרך.
רומניגה יישאר אחד הסמלים הגדולים של גרמניה ובאיירן מינכן בפרט, יחד עם בקנבאוואר וגרד מולר.
