חוסה פקרמן הפך מעוד סיפור על כדורגלן שלא מימש את הפוטנציאל שלו ופרש בגיל צעיר לאחד המאמנים המוערכים ביותר בדרום אמריקה, ויש שיגידו אף בעולם כולו. לרגל יום הולדתו ה- 67 החלטנו להציג לכם את הארגנטינאי שמטריף כבר ארבע שנים את קולומביה.
פקרמן, הוא נצר למשפחה יהודית. סבו היהודי עלה ממזרח אירופה (אוקראינה) לארגנטינה והקים שם את משפחתו. פקרמן נולד בכפר קטן במחוז אנטרה ריוס המרוחק מבואנוס איירס שוקקת החיים. מגיל צעיר גילה את חיבתו לכדור והצטרף לקבוצת הנוער של ארחנטינוס ג'וניורס. בגיל 21 עלה לקבוצה הבוגרת ושיחק בה ארבע עונות, ובסיומן עבר לאינדפנדייטה מדיין הקולומביאנית לשלוש עונות. פקרמן סבל מפציעה קשה בברכו ונאלץ לתלות את נעליו בגיל 28 בלבד. הוא תופקד כקשר ובמהלך הקריירה הקצרה שלו כבש 27 שערים ב-235 משחקים רשמיים. פקרמן שלא זכה לתהילה גדולה כשחקן התקשה למצוא עבודה כמאמן ונאלץ לעבוד כנהג מונית כדי לפרנס את משפחתו, אך בסופו של דבר ארבע שנים לאחר פרישתו קיבל צ'אנס לאמן את קבוצת הנוער של צ'קריטה ג'וניורס הצנועה לעונה אחת. בסיומה עבר פקרמן לאמן את מועדון הנוער בו גדל, ארחנטינוס ג'וניורס למשך עשר שנים. לאחר מכן עבר לאמן את קבוצת הנוער של קולו קולו, המועדון המעוטר ביותר בצ'ילה למשך שנתיים. סך הכל פקרמן רשם 13 עונות כמאמן קבוצת נוער, לפני שקיבל את ההצעה ששינתה את חייו.
בשנת 1994 התאחדות הכדורגל הארגנטינאית הציעה לפקרמן לאמן את הנבחרת הצעירה של המדינה. ההצעה הפתיעה רבים מפרשני הכדורגל במדינה, כיוון שפקרמן היה דמות אלמונית יחסית בסדר היום התקשורתי בארגנטינה ולא היה לו רזומה מרשים להתהדר בו. אך ההתאחדות התעלמה מהביקורת וטענה כי הניסיון שצבר עם מחלקות הנוער השונות הוביל אותו להיות המתאים ביותר לתפקיד. גם האופטימיים ביותר לא ציפו שהקדנציה שלו כמאמן הנבחרת הצעירה תהיה פורייה כל כך. פקרמן הוביל את האלביסלסטה לזכייה בשלוש גביעי עולם (מונדיאליטו): קטאר (1995), מלזיה (1997) וארגנטינה (2001). כמו כן, הוא זכה איתה בשני גביעי דרום אמריקה בשנים 1997 ו-1999. פקרמן הנחיל שיטות אימון ייחודיות והקפיד על משמעת ברזל הן באימונים והן במשחקים. הוא הצעיד את הנבחרת הצעירה להישגים מרשימים וביסס את מעמדה של ארגנטינה כמעצמת כדורגל בגילאים הצעירים. פקרמן טיפח שחקנים צעירים רבים שכיכבו בקבוצות הגדולות של ארגנטינה, אך בעיקר באירופה. כדוגמת חאבייר סביולה, מקסי רודריגז, חואן פאבלו סורין, פאבלו איימאר ואסטבן קאמביאסו.
הצלחותיו של פקרמן לא נעלמו מעיניהם של קברניטי ההתאחדות הארגנטינאית שהציעו לו לאמן את הנבחרת הבוגרת מספר פעמים. פקרמן סירב להצעתם לאחר הכישלונות של הנבחרת במונדיאל 1998 ו-2002. עם זאת לפני מונדיאל 2006 התרצה והסכים לקחת על עצמו את תפקיד אימון הנבחרת הבוגרת. גם המינוי הזה נתקל בעוינות מצד גורמי רבים בספורט המקומי שטענו שאין לפקרמן ניסיון בקבוצות בוגרות. בראש המתנגדים עמד דייגו מראדונה, אך מחאותיו לא הצליחו למנוע את המינוי. ארגנטינה שנחלה אכזבות בטורנירים טרם עידן פקרמן רצתה לצאת לדף חדש והציבה את המונדיאל בגרמניה (2006) כמקום שבו ניתן להשיב עטרה ליושנה. פקרמן וארגנטינה קיבלו בית קשה (בית המוות באותו טורניר) שכלל את הולנד, סרביה וחוף השנהב, אך יכולת טובה סייעה לארגנטינה להעפיל לשמינית הגמר מהמקום הראשון בבית למפגש מול מקסיקו. התכולים-לבנים ניצחו גם את המקסיקנים והעפילו לרבע הגמר מול גרמניה המארחת. המשחק הסתיים בהפסד של ארגנטינה לגרמניה בבעיטות הכרעה מהנקודה הלבנה והוא מהווה עד היום כתם שחור בקריירת האימון של פקרמן. במשחק זה קיבל פקרמן מספר החלטות תמוהות שעלו לארגנטינה בסופו של דבר בהדחה כואבת מהמונדיאל, כמו אי שילובו של בחור צעיר שהפך לשחקן הטוב בעולם כמה שנים לאחר מכן, ליונל מסי שמו או הוצאתו של חואן רומן ריקלמה לטובת אסטבן קמביאסו כדי לשמור על היתרון הארגטינאי. לאחר המשחק הגיש פקרמן את התפטרותו ליו"ר התאחדות ועזב את הנבחרת.
עם עזיבתו הוצע לפקרמן לאמן את הנבחרות הלאומיות של קולומביה וצ'ילה, אך הוא סירב ופנה לאימון קבוצות בוגרות. אך שש שנים לאחר הסירוב הראשוני הסכים פקרמן להצעה של הקולומביאנים והפך למאמן הלאומי. כרגיל, כשזה קשור לפקרמן גם כאן נתקל בביקורת על מינויו, כשגם הפעם שחקן עבר קרלוס ואלדרמה שמחה על שיטות האימון שייבא פקרמן לקולומביה ועל פגיעה בשחקן הקולומביאני המקומי. אך, עד מהר פקרמן החל לפרוע את החוב, הוא הוזעק לקולומביה כדי להציל את קמפיין מוקדמות מונדיאל 2014. קולומביה החליפה שלושה מאמנים במהלך הקמפיין ונראתה בדרך הבטוחה להישארות בבית, אך פקרמן שינה את רוח הנבחרת והוביל אותה בכדורגל דרום אמריקאי משובח, אך מוקפד וטקטי אל עבר המקום השני בבית, כשרק ארגנטינה מקדימה אותה, וחשוב מכך להופעה במונדיאל אחרי היעדרות של 16 שנים.
הישארו מעודכנים
היכולת הטובה של קולומביה באה לידי ביטוי גם במונדיאל בברזיל. היא הציגה כדורגל התקפי ואגרסיבי שהוביל אותה לראשות הבית המוקדם. בשמינית הגמר ניצחה את אורוגוואי והגיעה למשחק מול ברזיל ברבע הגמר. שוב פקרמן מאמן נבחרת מלהיבה שמגיעה לרבע גמר מונדיאל מול המארחת עמוסת הציפיות. גם במקרה הזה ידו של פקרמן הייתה על התחתונה והקפטרוס הפסידו לסלסאו וסיימו את הטורניר. קולומביה קיבלה מחמאות רבות על הופעתה בטורניר, שהיווה גם את הישג השיא של הנבחרת במונדיאל. בנוסף, חאמס רודריגז סיים את המונדיאל כמלך השערים.
פקרמן שתחילת הקריירה הספורטיבית שלו הן ככדורגלן והן כמאמן דשדשה, הפך עם השנים למאמן מבוקש מאוד. הוא מאופיין בסגנון טקטי, שבו כל שחקן יודע את תפקידו וצריך לעשותו בצורה המיטבית. פקרמן בוחר את שיטת המשחק המתאימה לו ובהתאם לכך בוחר את שחקניו. כך יכול להיות ששחקנים כישרוניים או בשיא כושרם לא יזומנו לנבחרת לטובת שחקן שמתאים יותר למערך. כמו כן, פקרמן יסודי ויורד לפרטים. סיפרו עליו שלפני המונדיאל צפה במרבית שעות היום במשחקים של שחקניו, אך גם במשחקים של שחקני היריבות כדי לגלות את נקודת התורפה שלהם. עד כה במהלך קריירת האימון שלו, אימן פקרמן 228 משחקים והשיג 57.5 אחוזי הצלחה. פקרמן החיה את הכדורגל הקולומביאני והציב אותה כאחת הנבחרות המלהיבות בתבל. לקראת מונדיאל 2018 הציפיות מהקפטרוס עלו מדרגה וזכייה במונדיאל היא לא מילה גסה ברחובות בוגוטה הבירה. האוהדים גאים בנבחרת שלהם ומאמינים ביכולתם. ופקרמן אף זכה לכינוי סופרמן בקולומביה. המאמן הארגנטינאי יודע שעל אף גילו המבוגר יש לו עוד שנים רבות לאמן, בהן ינסה להנחיל את שיטות האימון הייחודיות שלו, כרגע בקולומביה ואולי במקומות אחרים בעתיד.
