נתיב כפרי חזר 32 שנה אחורה כדי להיזכר במאץ'-אפ האדיר בין אתלטיקו מדריד לבאיירן מינכן בגמר גביע אירופה לאלופות, היחידי אי פעם שלא הוכרע במשחק אחד (כן היו חוקים אחרים פעם). בזמן שחורן סריבקיאן תוהה האם ה"תכולים" ממנצ'סטר יכולים באמת לקרוא תיגר על אירופה עם הצהרת כוונות בדמות הדחתה של שיאנית הזכיות במפעל
אתלטיקו מדריד-באיירן מינכן (מאת: נתיב כפרי)
הייתה זו שעת ערב פסטורלית בפאתי בריסל, ה-17 למאי 1974. השמש לא הספיקה עדיין לשקוע לגמרי, ובשעה עשרה לשמונה עדיין שלחה קרניים מאולחשות לעבר 70,000 צופים באיצטדיון הייזל. רובם המכריע לבש את בגדי האוהדים יומיים קודם לכן, אבל נאלץ לעשות זאת שוב אחרי שמשחק הגמר הראשון לא הוכרע. ב-15 לאותו החודש נפגשו לראשונה אתלטיקו מדריד ובאיירן מינכן במסגרת גמר גביע אירופה לאלופות. שתיהן עדיין לא הצליחו לזכות בגביע עם האוזניים הגדולות, ולכן הרוחות היו סוערות במיוחד. בקרב שקול שנמשך 120 דקות הגיע המשחק לפרק ההארכה רק אחרי 0-0 בסיום 90 הדקות. גיבורה ההיסטורי של אתלטיקו, לואיס ארגונס שלימים ידריך אותה ואת נבחרת ספרד כמאמן, היה הראשון לשפוך דם כשכבש שער יתרון לאתלטי רק 6 דקות מסיום ההארכה. אבל גרמנים משחקים 90 דקות (או 120) ובסוף מנצחים. שער שוויון דרמאטי בדקה ה-120 מרגל גרמנית הביא למשחק חוזר בפעם הראשונה והיחידה אי פעם בגמר גביע אירופה.
המשחק השני היה סיפור שונה. הייתה זו הגישה הספרדית של הכדורגל הטכני מול היעילות הגרמנית הידועה. מה שהיה כתוב בכוכבים היה תחילתו של עידן השליטה של באיירן בזירה האירופית, ושל מערב גרמניה במונדיאל 1974 עם רבים מכוכבי אותה קבוצה. אבק הכוכבים היה זרוע בעיניהם של שחקני אתלטיקו. וגמר הגביע באיצטדיון הייזל היה כבר אז מתכון לאסון. בשידור ללא שעון או עדכונים על הצג מלבד עדכון זמן פה ושם בעזרת מה שנראה יותר כמו מחוגה מאשר שעון, כשברקע קולו החדגוני של השדר הגרמני, עלו על הדשא 22 שחקנים עם תספורת אופיינית של נערות כמיטב המסורת של שנות ה-70. היו אלה שערים של אולי הנס וגרד מולר, גדול השחקנים הגרמנים בכל הזמנים, שהביאו ליתרון 2-0 לטובת באיירן כבר אחרי 55 דקות.
יתכן שאם היה המשחק משוחק בעידן הנוכחי של מכשירי ג'י פי אס על השחקנים, מהירות אדירה על המגרש (שהייתה אז קטנה פי כמה) ואוזניות לקשר בין צוות השופטים אולי היה מתנהל המשחק אחרת. כי רק חמש דקות אחרי השער של מולר הייתה הכשלה ברורה של ספ מאייר, שוערה של באיירן, שלא נקלטה בעיני השופט. היה מקום לפסיקת פנדל ולהוצאת כרטיס אדום למאייר, מה שאולי היה משנה לחלוטין את התוצאה הסופית של המשחק. אבל בסופו של יום כל אחד מהכובשים לזכות באיירן כבש צמד, והמשחק הסתיים בתוצאה 4-0. הבווארים היו כה מרוצים מהיכולת של ההרכב הפותח, עד כי לא נעשו חילופים בכלל בקבוצה הגרמנית.
הישארו מעודכנים
באיירן עוד המשיכה לזכות בשני גביעים נוספים ברציפות כדי ליצור את ה"האט טריק" שלה, ובסך הכל זכו הבווארים בחמישה גביעים. אתלטיקו מצידה הגיעה לעוד גמר מול השכנה העירונית לפני שנתיים, ושוב לא זכתה לשתות מהשוקת כשחסרו לה דקותיים כדי לזכות לראשונה בתואר הנכסף. אבל צ'ולו, שהביא את הקולצ'ונרוס לחצי גמר חמישי בהיסטוריה ושני ב-3 השנים האחרונות רוצה כבר לטעום את טעם הזהב. ואם כבר הגענו לחצי, אזי העוגיות נמצאות על השולחן, כמאמר המשפט האמריקאי. ואחרי אותן פעמיים יחידות שנפגשו באותו גמר כפול ועגמומי באמצע שנות ה-70, רוצה דייגו סימאונה לעשות את הנקמה שלו מתוקה. אלא אם דווקא גווארדיולה יזכה לגמר גביע נוסף כמתנת פרידה מקבוצת הכוכב של הדרום בסיום העונה, הפעם במפעל הכי חשוב שיש.
בקרב הישיר על כרטיס לגמר צריך לשים לב למרכז ההגנה של באיירן, שעשה לא מעט טעויות העונה. דווקא אתלטיקו עם הגנת הברזל וההתקפה המסוכנת נראית הקבוצה הכי מאוזנת בשלב חצי הגמר.
צפי סיכויים – 65:35 לטובת באיירן מינכן.
ריאל מדריד-מנצ'סטר סיטי (מאת: חורן סריבקיאן)
בניגוד למשחק שמעלינו, כדי להיזכר במפגשים בין שתי הקבוצות האלה בצ'מפיונס ליג לא צריך ללכת יותר משלושים שנה אחרוה. הן נפגשו בסך הכל פעמיים, בשלב הבתים של עונת 2012-2013 ואחרי 3:2 מהנה במדריד קיבלנו גם 1:1 רווי אירועים במנצ'סטר.
אז כן, ה"סיטיזנס" לא נצחו את שיאנית הזכיות במסגרת המפעל הזה אבל זוהי עונה בה הם מסיימים לאט לאט את תהליך ההתחשלות שלהם באירופה ואחרי עלייה לראשונה לשלב חצי הגמר אין ספק שהחבורה של מנואל פלגריני תנסה בכל הכוח לעלות גמר לגמר במילאנו. עבור המאמן הצ'יליאני תהיה כמובן אקסטרא מוטיבציה להדיח את הבלאנקוס אחרי שעבר אצלם לא מעט רגעים לא סימפטיים בזמן שאימן את המועדון. אבל עם כל הכבוד לרצונה של סיטי לגדול ולרצונו של פלגריני "לתת קטנה" לאקסית, מדובר כאן במועדון שלא רק שזכה בלא פחות מעשרה פעמים במפעל הזה אלא גם אחד שנמצא בכושר נהדר, בעיקר מבחינה התקפית. הבוסט שקיבלו הבחורים של זידאן אחרי הרמונטדה ההירואית מול וולפסבורג יחד עם עליית המצב רוח שעשתה להם ברצלונה עם עצם הפסדה בליגה שגרם לצמצום הפער ביניהן תביא בוודאי לריאל מדריד אנרגיות מיוחדות כדי להתמודד עם החבורה בתכלת. סיטי, מנגד, תגיע אחרי שהדיחה את סוללת הכוכבים מבירת צרפת והיא לא מתכוונת לוותר על ההזדמנות לשחק בגמר (ואולי אף לזכות בתואר). עבור פלגריני זה יהיה חשוב לסיים את תקופתו במועדון עם זכייה בפסגת הכדורגל האירופאי שיהיה כמובן הצבת רף גבוע עבור מחליפו פפ דווארדיולה (אותו הוא עשוי לפגוש בגמר במידה ושני המאמנים יצלחו את המשוכות שלהם בחצי הגמר).
את שחקני שתי הקבוצות אין צורך להציג, כולם ידועים ומוכרים לכל אוהד כדורגל, אבל כדי באמת לנתח את הסיכויים של כל אחת כאן ניתן יהיה לעשות מאץ'-אפ בין שני כוכבים התקפיים שהרבה יהיה טמון ברגליהם מצד אחד זהו סרחיו אגווארו, שעל כתפיו מונחת הצלחת הקבוצה למרות שבמשחק האחרון בצ'מפיונס הוא החטיא כדור עונשין מ-11 מטר.
אליו בצוות המסייע מצטרפים ראחים סטרלינג, שלא ממש בלט בינתיים במשחקים בצ'מפיונס, וקווין דה בריינה שמתאקלם נהדר באנגליה. ריאל מנגד, נמצאת בשלב הזה בזכות איש אחד, כריסטיאנו רונאלדו, שבמו רגליו (וראשו) העלה אותה הנה אחרי רמונטאדה מדהימה שכללה שלושער שלו מול הקבוצה המפתיעה מוולפסבורג.
הסיכויים: 65-35 לטובת ריאל מדריד.
