ריאל מדריד היא מועדון הפאר של הכדורגל האירופי. היא עלתה לתהילה בכל רחבי היבשת בעקבות 11 שנים של שיכרון חושים, בהן הגיעה ל-8 גמרים ולקחה 6 גביעים – 5 מתוכם היו כל חמשת הגביעים הראשונים של המפעל ברציפות. היא פרחה בעזרת שחקני ענק – פושקאש, די סטפאנו וחנטו – אגדות ענק שהקנו לה בהמשך את התואר "הקבוצה של המאה העשרים". אבל היו אלה דווקא השחקנים של שנות השבעים והשמונים שהטביעו במדי הבלאנקוס את המונח רמונטדה היסטורית – כלומר קאמבק הרואי, כזה שמשנה את החוקים ולא מציית לכללי ההיגיון. משהו שבוער מתשוקה – כמו חואניטו, האיש של רוח הלחימה וסנטיאנה – השחקן התכליתי שכבש כמעט בכל רמונטדה היסטורית של ריאל מדריד.
כבר שנים שריאל פיללה לקאמבק הרואי, אחרי שבמשך חמישה מקרים שונים כשלו הבלאנקוס לחזור מפיגור במשחק ראשון של שלבי הנוקאאוט של ליגת האלופות. היו אלה שחקנים כמו ראול וגוטי שלא הצליחו לעזור לקבוצה לשחזר את הקאמבקים הגדולים בתקופה של הפוסט-גלאקטיקוס בעשור הקודם. על אף שזכו בתארים מקומיים, היו אלה 5 שנים רעות, בהן לא צלחו המרנגס את שלב שמינית הגמר. קשה להאמין שזה אפשרי, בייחוד כשרואים את ריאל הנוכחית, שמאז עידן מוריניו מגיעה שש פעמים ברצף לשלב חצי הגמר של ליגת האלופות.
השם החתום על המהפך של ההיסטוריה של ריאל בתחילת העשור השני של המאה ה-21 הוא כריסטיאנו רונאלדו. כמו ראול בזמנו, שהחזיר את הקבוצה אל מרכז הבמה הגדולה מכולן עם שלוש זכיות ב-5 שנים בליגת האלופות, הגיע כריסטיאנו. בשנה הראשונה עדיין לא הצליח רונאלדו לשבור את קללת שמינית הגמר. אבל בשש השנים שחלפו לא רק שהצליחה מדריד לעבור לעבר שני השלבים המאוחרים יותר באלופות, אלא גם זכתה במה שחיכה לו כל אוהד לבן בעולם – הדסימה, כלומר הגביע העשירי של ריאל מדריד בליגת האלופות. בדרך אל הזכייה שבר רונאלדו את שיא הכיבושים לעונה בצ'מפיונס וכבש 17 שערים היסטוריים – ארבעה בשמינית, אחד ברבע, שניים בחצי ואחד בגמר – שהיה הכי פחות משמעותי אבל לא פחות זכור. מאז הפך גם למלך השערים הבלתי מעורער של המפעל, שהוא שובר כל שיא נוסף שקיים באלופות. אבל מה שהיה חסר לבלאנקוס בעידן של רונאלדו הוא מה שקרה בפעם האחרונה לריאל בעידן זידאן כשחקן – רמונטדה היסטורית, קאמבק הרואי בערב קסום של כדורגל מול הקהל הלבן בברנבאו לפי מיטב המסורת של רוח הלחימה של חואניטו.
הישארו מעודכנים
זידאן ידוע כמי שהפך לשחקן ה-12 בקבוצה. הוא ג'נטלמן אמיתי, והוא תמיד מגבה את השחקנים שלו ברוגע ובאלגנטיות שאפיינו אותו גם כשחקן. כשכריסטיאנו יצא במסיבת העיתונאים זועם על עיתונאי ששאל אותו על מיעוט שערים במשחקי חוץ, לכאורה, חייך זידאן בפשטות של גנרל והרים כתפיים. הוא חייך כי הוא יודע שהוא זה שולט בסיטואציה, ושהקלפים נמצאים בידיים הבטוחות של המאסטרו הצרפתי. הגנרל אמר – ולכן כך זה יקרה. כשפקד זיזו על שחקניו להגביר ריכוז אחרי תצוגה לא משכנעת בלאס פלמאס – הוא קיבל מהם משמעת של בריגדה צייתנית בקלאסיקו, והשיג ניצחון מרומם בקאמפ נואו, שגרם לצמצום הפער בליגה ל-7 נקודות. זידאן המשיך לדבר ולהשפיע, ולהציג עצמו כאשף-פסיכולוגיקן מהדרגה הראשונה. "אנו נמשיך להאמין כל עוד יש סיכוי מתמטי". את המסר הזה טפטף כמו מטוטלת בידיו של מהפנט, וכמו גרם לחוסר שקט בליגה הספרדית, והנה ברצלונה מפסידה לסוסיאדד והפער מצומצם לפתע ל-4 נקודות.
לצידו של המאמן הצעיר ניצב מי שהוא השחקן הטוב בעולם עבורו, אל קומנדנטה. אם זידאן משול לגנרל הג'נטלמן, הרי שכרסיטיאנו הוא הקצין שלו על המגרש. "אני תמיד רגוע, וכך כל הקבוצה צריכה לשחק", היה המסר ששידר זיזו לשחקניו בכל רגע נתון – ושוב זה עבד כמו שעון שוויצרי. או נכון יותר – כמו פנומן מפורטוגל. גם השחקן הטוב בעולם נדבק בחיידק הרוגע והביטחון, ואיתו כל הקבוצה שביום שלישי שיחקה לא רק באגרסיביות, אלא גם בשלווה – כאילו הם יודעים בהבנה של נביאים שמשהו קסום עומד להתרחש. "הולך להיות ערב קסום ומושלם", אמר כריסטיאנו רונאלדו לפני תחילת המשחק, והמשיך עם מסר ישיר לאוהדים: "עם התמיכה שלכם, האוהדים, אנו השחקנים ניתן את הנשמה על המגרש ונעבור לחצי הגמר. הלה מדריד!"
הפלא ופלא – גם הקהל נדבק בדברים של זידאן ורונאלדו, והגיע לעודד בעוצמה ובכנות שלא נראו כבר שנים בברנבאו. הקהל היה חדור מוטיבציה ואמונה, ובמשך 90 דקות רעדו כל זגוגיות שכני הברנבאו, שוודאי יצאו לרחובות בסיום המשחק לשתות סרווסה עם יוצאי האצטדיון – כי הנבואה השמימית התגשמה עם שלושה שערי קסם של אל פנומנו. הקומנדנטה כבש עבור הגנרל צמד בתוך דקה ו-26 שניות, והשלים את המהפך ההרואי בשער בבעיטה חופשית אותו השחיל בין שחקני החומה המתפרקת של וולפסבורג – כניראה הייתה זו אלילת המזל, או שאולי רוחו של חואניטו קפצה לביקור בברנבאו. כך או כך, אחרי המשחק הזה מדברים על הרוח של כריסטיאנו, זאת הכותרת אותה העניק האס לרמונטדה ההיסטורית.
כולנו זוכרים את השליטה הטוטאלית של זידאן בכדור, את היכולת שלו להתל בשלקני היריבה בעזרת הפסיכולוגיה של התנועה ולגרום להם להסתכל לצד אחד בעוד הוא עובר או מוסר בכלל לצד השני. "לראות את זידאן עם הכדור זה לראות את הגמישות משחקת כדורגל" – אלה היו מילותיו של ראול האגדי, שראה מקרוב איך המאסטרו מביא לריאל את הגביע התשיעי בבעיטת וולה שהפכה לאחת האגדות הגדולות ביותר בתולדות המפעל. מסתבר שהשליטה שלו על התפאורה, הבמה והשחקנים של תיארון החלומות של הכדורגל גדולה לא פחות. ככה משלימים שניים מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה אחד את השני, האחד כשחקן – השני כמאמן. האחד הוא קצין; השני – ג'נטלמן.
מסיבת העיתונאים של זידאן אחרי המשחק אתמול
"אני יוצא מהמשחק הזה עם תחושה שעשינו עבודה טובה. לא היה זה קל, אבל סיימנו שמחים ואני גאה במה שהבחורים עשו הערב. היה זה ערב מיוחד והשגנו את המטרה שלנו. אני מאושר עבור השחקנים מפני שמה שהם השיגו ביחד היה פנומנאלי. זה לא היה קל לפתוח את המשחק כפי שעשינו – כשהבקענו שני שערים בתוך 17 דקות. נכנסנו מההתחלה לקצב טוב. הראינו לקבוצה שממול שזה חשוב לנו לנצח ולהמשיך הלאה. מה שהיה עלינו לעשות הוא לשחק באינטנסיביות אך להפעיל את הראש. השגנו את המטרה הזאת לאורך 90 דקות. להבקיע שלושה שערים מול וולפסבורג לא הייתה משימה קלה. הפסדנו במשחק הראשון, אבל חזרנו בענק ועשינו קאמבק היסטורי".
כריסטיאנו: "מה אפשר עוד להגיד על כריסטיאנו. הוא מציג שוב את מה שהוא – השחקן מספר אחת בעולם. הוא שחקן מיוחד מאוד. אנו זקוקים לכל השחקנים בקבוצה וזה גם מה שהוא רוצה: לדבר על הקבוצה, על מה שהם השיגו ביחד. הוא צריך את כולם בכדי להצליח לעשות את מה שהוא עושה. הוא שחקן מיוחד מפני שלא הרבה שחקנים מסוגלים להבקיע שלושה שערים במעמד רבע גמר ליגת האלופות".
הקהל: "הם היו מדהימים פלוס. כל מה שהם עושים הוא חשוב מאוד עבורנו. הם תמיד בצד שלנו. כשהם רואים את השחקנים משחקים עם הקרבה ונחישות, הם מגבירים עוד יותר את התמיכה שלהם בנו. אנו רוצים להודות לכל האוהדים עבור מה שהם נתנו לנו אתמול. אנו חייבים להמשיך בדרך הזו כי יש לנו עוד דרך ארוכה לעבור".
"שום דבר שלילי לא נכנס לי לראש כשחקן, וזה לא יקרה גם כמאמן. אני שמח עם איך שהכל הולך, אבל אינני תמים. אני יודע שהולכים להיות רגעים קשים בהמשך הדרך. כבר היו כמה וצריך לדעת להתמודד איתם. אני ממשיך ללמוד ולהתקדם, ואני אוהב את מה שאני עושה – זה מה שהכי חשוב".
החוויות כמאמן: "זה לא היה משחק פשוט. נכון, מהרגע שמוניתי זה היה בלתי ייאמן, בעיקר אחרי פיגור 2 אפס וכזו רמונטדה. היה זה רגע השיא שלי עד כה כמאמן. קשה יותר להיות מאמן, אך אני מאושר. אני לא מודאג ממה שעשוי לקרות, אני מרוכז בכל משחק נתון, ובכל יום ביומו. יש רגעים קשים, כמו המשחק הראשון אבל אסור לעולם לאבד את הראש".
חגיגות בחדר ההלבשה: "השגנו את מה שעשינו בעזרת מאמץ קבוצתי וריכוז של כל השחקנים. הנשיא שלנו ירד אלינו כדי לחגוג עם כולם והיינו ממש על גג העולם. זה הפך להיות הרגל לנצח משחקים. אבל עכשיו עלינו לנוח כי יש לנו משחק ליגה קרוב בשבת ואנחנו עצובים קצת כי אי אפשר להמשיך בחגיגה".
קרבחאל פותח בהרכב: "היום הוא שיחק ואני מאוד מרוצה מההופעה שלו. אנו קבוצה, וכולם ישותפו. באייבר היו הכי טובים אלה ששיחקו פחות. נמשיך בשיטת הרוטאציה. בהחלט, קרבחאל היה מצוין".
