Untitled-1

עם עין לעבר העתיד

לכל אחד יש את המומחיות שלו, משהו אחד שהוא יותר טוב בו מאשר כל האנשים סביבו. עבור באיירן מינכן הדבר הזה הוא לזכות באליפות. מאז שנות ה-80 רק שתי קבוצות, שאינן באיירן, הצליחו לזכות בשתי אליפויות ברציפות – המבורג עשתה זאת ב-82/83; דורטמונד עשתה זאת פעמיים ב-95/96 וב-2011/12. כל פעם שזה קרה, באיירן הגיבה בדורסניות האופיינית לה: אחרי הזכיות של המבורג, זה אמנם לקח לה עוד שנה, אבל היא זכתה ב-5 אליפויות מתוך 6; בפעם הראשונה שדורטמונד עשתה זאת היא זכתה ב-4 אליפויות מתוך 5. הפעם האחרונה בה זה קרה הייתה בתחילת העשור כאשר דורטמונד של יורגן קלופ הצליחה לערער על ההגמוניה של באיירן. מאז באיירן זכתה בשש אליפויות ברציפות, הרצף הארוך בתולדותיה, והיא קרובה מאוד להבטיח את האליפות השביעית ברצף.

בעוד שבליגה הגרמנית הבווארים מצליחים לשמור על הדומיננטיות שלהם, בעיקר בגלל היתרון הכלכלי שמאפשר להם לא פעם לרוקן את הקבוצות היריבות מהשחקנים המובילים שלהן, דווקא באירופה נדמה שבאיירן עדיין לא מצאה את הנוסחה המנצחת. ההבנה הזו התגברה אצל ראשי הקבוצה כאשר היא הפסידה פעמיים בגמר ליגת האלופות – לאינטר של מוריניו ב-2010 ולצ’לסי של רוברטו די מתאו ב-2012 במשחק שהתקיים בביתה באליאנץ ארנה. השינוי קרה עוד במהלך עונת 2013\2012, כאשר יצאה ההודעה כי פפ גווארדיולה יחליף את יופ היינקס בתום העונה. גווארדיולה נבחר כדי להפוך את באיירן מהקבוצה הטובה בגרמניה לקבוצה הטובה באירופה. למרבה האירוניה דווקא לאחר ההודעה הזו יופ היינקס הוביל את באיירן לזכיה בליגת האלופות, הישג שגווארדיולה לא הצליח להגיע אליו מאז.

לא הצליח להוביל את באיירן לזכיה באלופות (Evening Standard)

עם הכניסה של גווארדיולה לתפקיד, השינוי בבאיירן נמשך – ניסיון להפוך ליותר גדולים, ליותר חזקים כדי לשלוט בזירה האירופית. שחקנים זרים נקנו בסכומים גדולים, חלק מעמודי התווך של הקבוצה, כמו לאם ושוויינשטייגר, פרשו או עזבו ובאיירן קצת שינתה את הזהות שלה. בתום העונה הנוכחית התהליך הזה יגיע לשיאו, כאשר גם אריאן רובן וגם פרנק ריברי יעזבו את באיירן, אחרי יותר מעשור בקבוצה.

השניים האלה מסמלים את מה שבאיירן הייתה ואולי גם את מה שהיא כבר לא רוצה להיות. הרי מצד אחד אין עוררין על התרומה של השניים להישגי הקבוצה – ביחד הם זכו עם הקבוצה ב-7 אליפויות (ריברי זכה בעוד אחת לפני ההגעה של רובן) ופעם אחת בליגת האלופות. הם גם כבשו יחדיו כמעט 200 שערים. מצד שני, שניהם כבר נמצאים מעבר לשיא ומייצגים את הדור הישן של הכדורגלנים.

באיירן רוצה לעשות את קפיצת המדרגה באירופה ובשביל זה היא צריכה לשחק כדורגל הרבה יותר מודרני. שחקני ההתקפה היום נדרשים לסט יכולות מגוון יותר מאשר זה שיש לרובן וריברי. את מה שיש להם רובן היטיב לתאר: “יש לי שתי מהירויות – מהר ומהר יותר. לפעמים תוך כדי ספרינט אני מגלה שאני יכול להאיץ אפילו יותר”. שחקני אגף קלאסיים, כאלה שחורכים את האגף עם המהירות שלהם, הם זן נכחד. בעוד שחקני אגף אחרים, כמו ריאן גיגס, הצליחו להאריך את הקריירה על ידי מעבר לעמדה מרכזית יותר, לרובן וריברי פשוט אין את זה ולכן הפרידה כל כך הגיונית.

אין הם את הכישורים להמציא את עצמם מחדש כמוהו (New York Post)

מעבר להתקדמות המקצועית, באיירן צריכה לשאוף לגדול גם כלכלית. המאבק מול קבוצות כמו מנצ’סטר סיטי ופריז סן ז’רמן דורש מהאימפריות הותיקות לגדול כלכלית, כדי להמשיך ולהתחרות באותה רמה. כיום סופרסטאר נמדד לא רק על פי היכולת שלו על המגרש, אלא גם ביחס למשיכה השיווקית והתמידית שתאפשר לקבוצה לגדול. כניסה של שמות חדשים, שחקנים המודעים לחשיבות הנוכחות ברשתות החברתיות – תאפשר לבאיירן לגדול כלכלית ואולי אף לקרוץ לשווקים חדשים, בהם מידת ההשפעה שלה היא פחותה.

עוד לפני זה, באיירן נמצאת במקום הראשון ביתרון של 4 נקודות שני משחקים לתום העונה. למרות שני המשחקים הקשים יחסית שנשארו לה, מול ר.ב. לייפציג (חוץ) ופרנקפורט (בית), קשה להאמין שהיא תמצא דרך לאבד את האליפות, שתהווה פרידה ראויה לשניים מהשחקנים הכי גדולים בעידן הנוכחי. גם קרל הנץ רומיניגה, יו”ר המועדון, יודע שרגע לפני הסוף הגיע הזמן קודם כל לומר תודה: “באיירן מינכן מודה להם מאוד על מה שהם עשו ומתרגשת להיפרד מהם. הם עזרו לעצב את העשור המוצלח ביותר של המועדון”.

עם סיום העשור הנוכחי, כמו חלק גדול מהאימפריות הותיקות, גם באיירן צריכה להמשיך ולהסתכל קדימה.

משחקי המחזור ה-33 בגרמניה

יום שבת 16:30

ר.ב. לייפציג – באיירן מינכן, בורוסיה דורטמונד – פורטונה דיסלדורף, הופנהיים – ורדר ברמן, באייר לברקוזן – שאלקה, שטוטגארט – וולפסבורג, אאוגסבורג – הרטה ברלין, האנובר – פרייבורג, נירנברג – בורוסיה מינשגלדבאך.

יום ראשון 19:00

איינטרכט פרנקפורט – מיינץ

תגובה