להדביק את הפער: לקראת הבונדסליגה לנשים

תגידו מה שתגידו על הגרמנים, לפתוח עונה הם יודעים מצויין. מחר (שישי) בערב תיפתח הבונדסליגה, שתי הבונדסליגות, ביום חגיגי ומיוחד. יש מי שיחכה למפגש בין האלופה הנצחית באיירן מינכן לבין הרטה ברלין, אך שעתיים לפני כן ייפתח עוד פרק ביריבות ארוכת השנים בין פ.פ.צ פרנקפורט לטורבינה פוטסדאם, שניים ממועדונים הנשים העצמאיים הבכירים באירופה.

מאז שקבוצת הנשים של פראונהיים התפצלה ממנה והפכה למועדון העצמאי של פרנקפורט, היא הפכה לקבוצה הבכירה בגרמניה. מאוחר יותר נכנסה לתמונה גם טורבינה פוטסדאם ממזרח גרמניה ויצרה את היריבות הגדולה ביותר אולי בכדורגל הנשים האירופי כולו, ובוודאי בגרמניה. לשתי הקבוצות היו פילוסופיות ותפיסות עולם שונות לחלוטין, הגיעו מצדדים שונים של הגבול התוך-גרמני, אבל היו להן גם שאיפות ומשאבים דומים במיוחד. כך הפכו פוטסדאם ופרנקפורט ל”אולד פירם” של כדורגל הנשים – הן חולקות ביניהן 13 אליפויות גרמניה (7 לפרנקפורט, 6 לפוטסדאם), 12 גביעים (9 לפרנקפורט, 3 לפוטסדאם) ו-6 אליפויות אירופה (4 לפרנקפורט, 2 לפוטסדאם). גומלין גמר ליגת האלופות 2006 בין השתיים עדיין מחזיק בשיא הקהל למשחק נשים במסגרת אירופית, ובין השנים 2001-2012, הן זכו בכל אליפויות גרמניה. כמובן, השליטה הזו לא הייתה בשורה משמיים עבור שאר הקבוצות בגרמניה, אבל המוניטין של המדינה כאימפריית כדורגל נשים המשיך להתחזק, וכך גם הנבחרת, בשנים אלה.

גם להן יש “קלאסיקר”. (DFB)

אך הכל השתנה כשהמועדונים הגדולים נכנסו לעניינים. זהו ההבדל בין ליגת הגברים הסקוטית לליגת הנשים הגרמנית – ה”אולד פירם” הסקוטית לא הוחלפה לעולם, בעוד הגרמנית התפוררה במהירות. בחמש מתוך שבע האליפויות הבאות זכתה וולפסבורג, שגייסה לשירותיה שחקניות כמו אלכסנדרה פופ, לינה מאגול וקרולין סימון, ובהמשך גם נילה פישר, אלמוט שולט ופרניל הארדר. בשתיים האחרות זכתה באיירן מינכן, שגייסה לשירותיה כוכבות אחרות כמו מלאני לויפולץ, שרה דבריץ, פרידולינה רולפו, ורוניקה בוקטה וכמובן ויויאן מידמה. בדיוק כפי ששאר כדורגל הנשים הגרמני לא עמד במשאבים של פרנקפורט ופוטסדאם, הן נשארו מאחור וראו את שחקניותיהן לובשות את המדים המפוארים של וולפסבורג ובאיירן מינכן, או עוזבות לקבוצות הנשים של מועדונים גדולים במדינות אחרות – הדוגמה האקטואלית ביותר היא ג’קי חרונן, הקשרית ההולנדית שעזבה את פרנקפורט על מנת לחתום במנצ’סטר יונייטד.

למרות ההשקעה המתגברת של מועדונים גדולים בקבוצות הנשים שלהם, בגרמניה הליגה עדיין “נקייה” מהם באופן יחסי. כמעט חצי מהקבוצות בבונדסליגה (5 מתוך 12) הן עצמאיות, משמעותית אחוז גבוה יותר מכל ליגה גדולה אחרת. אולי זה בדיוק העניין – המועדונים הגדולים מתקדמים, אבל לא מספיק. אולי זו הסיבה שכדורגל הנשים הגרמני דורך במקום, או לפחות אחת מהן. מה שבטוח, זו תופעה שבלתי אפשרי להכחיש.

הנבחרת נתנה מונדיאל לא משכנע, הודחה ברבע הגמר בקול ענות חלושה, והפסידה הזדמנות להגן על מדליית הזהב שלה מריו 2016. מצב הנבחרת נמצא באי ודאות גדולה מבכל נקודה אחרת בהיסטוריה שלה. יותר מכך –  באיירן מינכן סבלה משמעותית מעזיבות של שחקניות למדינות אחרות – בשלושת הקיצים האחרונים עזבו אותה ג’יל רורד, ליסה אוונס, ויויאן מידמה, סטפני ואן דר חראחט, פרידולינה רולפו (דווקא לוולפסבורג), לאוני מאייר, לוסי וונקובה ושרה דבריץ. רק מרשימת העוזבות ניתן להרכיב קבוצה שתדבר חזק באירופה – ובאיירן אכן הגיעה לחצי גמר ליגת האלופות בעונה שעברה, כשהודחה בקושי רב על ידי ברצלונה.

כמובן, כוח הגיוס של באיירן עדיין לא נמוג לחלוטין – השחקנית הצעירה המצטיינת של מונדיאל הנשים הקודם, ג’וליה גווין, עזבה את פרייבורג כדי ללבוש את המדים האדומים – וגם המגנה קרולין סימון הצטרפה מליון. גם וולפסבורג סבלה מכמה נטישות, אך בארבע השנים האחרונות רק ליון הצליחה להדיח אותה מאירופה, וגם העזיבות עצמן לא היו קרובות בסדר הגודל – רק קרולין גרהאם-האנסן ונילה פישר עזבו את הזאבות הקיץ, והן כבר דאגו לתחליפים ראויים בדמות פרידולינה רולפו ודומיניק בלאדוורת’, יחד עם חיזוקים נוספים בדמות אינגריד אנגן וסבנייה הות’.

עזבו לשדות ירוקים יותר. (Fotbolti)

בערב שישי, כאמור, יפתחו את הליגה פוטסדאם ופרנקפורט. בשבת תתארח באיירן אצל פרייבורג, ובראשון וולפסבורג תפגוש את סאנד, מועדון נשים עצמאי נוסף. כמובן, השאיפות האינדיבידואליות של כל מועדון הן אלה שמניעות לבסוף את הליגה. אבל עבור כדורגל הנשים הגרמני, פתיחת העונה הזו מסמלת גם פתיחה של התקדמות מחודשת. של המאמץ לעמוד בקצב של העולם. ואפילו אם הגרמנים, בצורה לא אופייני, שמו לב מאוחר מדי, נשאר רק להאמין שהם יספיקו לסגור את הפער שנוצר, לפחות עד אליפות אירופה הבאה.

השאר תגובה