לא לכרות את היער

בניגוד ליערות הגשם הנמצאים בסכנת הכחדה מן העולם, ישנו יער במרכז אנגליה אשר נמצא בסכנת ירידת ליגה. מדובר כמובן על נוטינגהאם פורסט, בין חמשת המועדונים האנגליים היחידים שזכו בליגת האלופות. זה ברור שנוטינגהאם נמצאת בסכנת נשירה מהצ’מפיונשיפ לליג וואן ולא מהפרמייר ליג לצ’מפיונשיפ, מאחר והיא לא שיחקה בליגה הבכירה באנגליה מזה 18 שנים. ירידה של המועדון לליג וואן יהיה מכה קשה מאוד למועדון שהיה בעבר בטופ של הכדורגל, באירופה בכלל ובאנגליה בפרט. לפניכם השתלשלות הדברים של המועדון השלישי הכי עתיק באנגליה ואחד החשובים בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי, מההקמה, דרך ההצלחה ועד לנפילה.
המועדון הוקם בשנת 1865, כאשר 15 שחקני “שיני” (ענף ספורט הדומה להוקי) נאספו בפאב “Clinton Arms” אשר ברחוב שייקספיר בנוטינגהאם והחליטו על הקמת מועדון כדורגל חדש באנגליה, השלישי בכל המדינה והשני בעיר נוטינגהאם כאשר השני-נוטס קאונטי היה מועדון הכדורגל הראשון באנגליה אי פעם. באותה פגישה הם גם החליטו לרכוש תריסר כובעים בצבע “אדום גריבלדי”, זה שהיה על החולצות של לוחמי החופש האיטלקיים אשר בראשם עמד ג’וזפה גריבלדי, שהיו פופולריים בממלכה באותה עת. הצבע האדום נקבע כעת לצבע הרשמי של המועדון. השם של המועדון ניתן לו על שם מגרש הבית בו שיחקו בתחילת הדרך, “Forest Recreation Ground”. אגב, אנקדוטה מעניינת: המועדון תרם לארסנל מדי משחק בשנת 1886 (שנת הקמתה), ומאז ועד היום נשאר צבע החולצה של התותחנים אדום בגלל אותם מדים שקיבלו מנוטינגהאם.
בשנת 1866 ערכה הקבוצה את המשחק הראשון שלה בהיסטורה, נגד יריבתה העירונית נוטס.
נוטינגהאם הייתה חלוצה בכל תחום הכדורגל המתפתח לאיטו באנגליה ובשנת 1874 היא הייתה לקבוצה הראשונה שמשתמשת במגני עצם (שהונחו אז מחוץ לגרביים). בשנת 1878 זכתה נוטינגהאם בכך שבמשחק שלה נגד שפילד נורפולק נעשה השימוש הראשון של השופט במשרוקית במשחקי הכדורגל באנגליה. באותו עשור, סם ווידובסון מאמנה של נוטניגהאם הגיע עם המערך 2-3-5, עם שני בלמים, שלושה קשרים וחמישה חלוצים. המערך הזה נבחן ושומש עד שנות ה60 של המאה הבאה. עם השנים עזר המועדון להיווסדות קבוצות נוספות: הוא תרם מדים לאברטון (כמו שנתן גם לארסנל) ועזר לברייטון במציאת מגרש לשחק בו.
בעונת 1878-79 השתתפה הקבוצה לראשונה בF.A Cup. היא עברה את הסיבוב הראשון לאחר ניצחון 3-1 על נוטס בחוץ והפסידה 2-1 בחצי הגמר לOld Etonians.
בשנת 1889 הצטרפה הקבוצה ל”ברית הכדורגל”, לאחר שנדחתה בקשתה להצטרף ל”Football League” שהוקמה שנה קודם לכן. בעונה הראשונה ב”ברית” היא סיימה במקום ה11 והלפני אחרון, בעונה שלאחריה במקום הרביעי ובעונת 1891-92 זכתה נוטינגהאם בתואר האליפות. בעונה שאחרי הזכייה הוחלט לחבר בין ה”ברית” ל”Football League” ובכך ליצור שתי ליגות. נוטינגהאם שהייתה הראשונה בברית, “דה וונסדי” (בעתיד שפילד וונסדי) ו”ניוטון היט'” (לימים מנצ’סטר יונייטד) סופחו לליגה הראשונה, ושאר הקבוצות מהברית שיחקו בליגה השנייה. לאחר חמש עונות בהן סיימה במרכז-תחתית בליגה ו-4 חצאי גמר F.A Cup בהן הפסידה ברצף, הגיעה נוטינגהאם לגמר הגביע. יריבתה בגמר הייתה דרבי קאונטי, לה הפסידה 5-0 חמישה ימים בלבד קודם לכן, אבל בגמר נוטינגהאם התעלתה, ניצחה 3-1 והניפה גביע ראשון בתולדות המועדון מול 62,000 אוהדים.
הקבוצה אירחה את משחקים הבית שלה במשך השנים בכמה וכמה איצטדיונים: “הפורסט רייסקורס”, “הקאסל גראונד”, “מידווס”, “טרנט ברידג”, “פארקסייד גראונד”, “גרגורי גראונד”, וב”טאון גראונד” עד שבשנת 1898, לאחר גיוס כספים בסכום של 3,000 ליש”ט עברה נוטינגהאם ל”סיטי גראונד” מגרשה הביתי עד היום.
בית חדש-הסיטי גראונד (Nottingham Post)
עם האיצטדיון החדש וגביע ראשון בארון העתיד נראה מבטיח, אולם לא כך היה בדיוק. זה אמנם התחיל טוב עם שתי עונות בהן סיימה נוטינגהאם במקומות הרביעי והחמישי, אבל מפה היא רק ירדה לקרבות אמצע טבלה ותחתית ובעונת 1905-06 סיימה במקום ה19 וירדה לליגה השנייה. בליגה השנייה היא שיחקה עונה אחת בלבד, בה סיימה במקום הראשון ועלתה חזרה לליגה הראשונה. בעונת 1910-11, לאחר חמש עונות לא מוצלחות במיוחד, ירדה נוטינגהאם ליגה פעם נוספת לאחר שסיימה במקום האחרון. המועדון היה במצב כלכלי קשה ובעונת 1913-14 הקבוצה סיימה במקום האחרון בליגה השנייה אך לא ירדה ליגה נוספת, כי לא הייתה עוד אחת. המועדון היה על סף פירוק אך פרוץ מלחמת העולם הראשונה ונדיבות חברי המועדון הם אלו שהצילו אותו. המלחמה גרמה לכך שעונת 1915-16 לא תשוחק וכך גם שאר העונות עד 1919-20. בינתיים נוטינגהאם פתחה קבוצה נוער הבנויה על שחקנים מקומיים. מחזרת הליגות לפעולה ועד עונת 1939-40, שיחקה נוטינגהאם בליגה השנייה (בדרך כלל בתחתית) למעט שלוש עונות רצופות בין השנים 1922 ל1925 בהן הייתה בראשונה. למרות ששיחקה בליגה השנייה, אוהדי הקבוצה המשיכו לבוא בהמוניהם במשך השנים.
ב-3.9.1939, המחזור הרביעי של עונת 39-40, נוטינגהאם הייתה אמורה לפגוש את סוונסי ואף הייתה בדרכה למשחק, אך לפני שהספיקה להגיע, קיבלה הקבוצה הודעה ברדיו על פריצת מלחמת העולם השנייה והמשחק בוטל. הליגות הושבתו שוב, הפעם למשך שבע שנים.
לאחר המלחמה, אוהדי נוטינגהאם היו אופטימיים והגיעו כ-33,000 אוהדים למשחק הבית הראשון בעונת 46-47, נגד ניוקאסל. האופטימיות לא עזרה גם הפעם וכעבור שתי עונות בהן סיימה הקבוצה במקומות 11 ו-19 נשרה הקבוצה לליגה השלישית. לאחר שתי עונות היא עלתה בחזרה, ובעונת 1956-57, עלתה נוטינגהאם לליגה הראשונה לאחר 32 שנים בשנייה ובשלישית.
בעונת הבכורה המחודשת בליגה הראשונה סיימה הקבוצה במקום ה-10 והמכובד מתוך 22 קבוצות. בעונה לאחר מכן,עונת 58-59, סיימה נוטינגהאם במקום ה-13 אבל גולת הכותרת של אותה עונה הייתה התואר הראשון של הקבוצה במאה ה-20, הגביע. נוטינגהאם פגשה בגמר הגביע את לוטון טאון, שבועות ספורים לאחר שהאחרונה הביסה אותה 5-1. כמו בגמר הקודם, גם הפעם נוטינגהאם התעלתה וניצחה 2-1 כאשר רוב המשחק שיחקה ב-10 שחקנים ואף 10 דקות ממנו שיחקה ב-9!
הקבוצה התנדנדה במשך כמה עונות עד שהגיעה עונת 66-67. העונה התחילה לאחר זכייתה של אנגליה במונדיאל ובעקבות כך הגיעו המוני אוהדים כדי לדחוף גם את קבוצתם לזכייה בתואר. זה עבד להם נהדר והקבוצה הייתה במקום הראשון שבועות רבים, אך אז התחילו פציעות אצל שחקני הקבוצה והיא סיימה במקום השני. נוטינגהאם חשבה שהיא תוכל למנף את ההצלחה שלה וליצור המשכיות יחד עם תמיכת הקהל הרבה, אך זה לא קרה בגלל ניהול הכדורגל, מבנה הוועדה הניהולית וחובבנות. הקבוצה שבה לסורה במאבקי האמצע והתחתית עד שבעונת 71-72 נכשלה וירדה חזרה לליגה השנייה.
הקבוצה התנדנדה בין התחתית לאמצע הטבלה במשך שלוש וחצי עונות, עונה אחת תחת דייב מקיי ושתי עונות וחצי תחת אלן בראון. ב-6 בינואר 1975 מחזור אחרי ה”בוקסינג דיי”, הפסידה נוטינגהאם בדרבי 2-0, מה שהוביל לפיטורי בראון ולמינוי בריאן קלאף שלקח עם דרבי קאונטי את האליפות בעונת 71-72. קלאף הביא לקבוצה את ג’ון אוהייר וג’ון מק’גברן מקבוצתו הקודמת לידס, והצליח להשאיר ג’ון רוברטסון ואת מרטין אוניל שכבר היו בדרך החוצה מהקבוצה. הוא סיים עם הקבוצה במקום השמיני באותה עונה, אך כבר בעונה הבאה, עונת 76-77, הקבוצה סיימה במקום השלישי ושבה לליגה הבכירה. באותה עונה נוטינגהאם גם זכתה בתואר הראשון שלה מאז הגביע ב-59, זה אמנם היה הגביע האנגלו-סקוטי הקטן והלא נחשב אבל אין ספק שתואר תמיד מוסיף תיאבון ורצון לעוד. את מה שקרה בעונה לאחר מכן אף אחד לא יכול היה לחזות. נוטינגהאם הקטנה שזה עתה עלתה ליגה סיימה במקום הראשון, במה שאולי מעט מזכיר את סיפור לסטר סיטי והפכה לאחת הקבוצות היחידות בהיסטוריה של הליגה האנגלית שזוכה באליפות ישר אחרי שעלתה לליגה הבכירה. באותה עונה היא גם זכתה בגביע הליגה וב”מגן הצדקה” לאחר שהביסה את איפסוויץ’ טאון 5-0.
אם חשבתם שפה זה נגמר, אתם לגמרי טועים. בעונה לאחר מכן נוטינגהאם אמנם סיימה רק במקום השני בליגה אך הדהימה את כל אירופה כשזכתה בגביע אירופה לאלופות (ליגת האלופות כיום) לאחר ניצחון 1-0 בגמר על מאלמו. חוץ מזה היא גם זכתה בגביע הליגה.
בעונת 78-79 היא ירדה עוד קצת במיקום בליגה וסיימה במקום החמישי, אך היא שחזרה את ההישג המדהים שלה וזכתה שוב בגביע אירופה לאחר ניצחון 1-0 בגמר, הפעם על המבורג בזכות הצגה של השוער פיטר שילטון. בכך הפכה נוטינגהאם לקבוצה היחידה בהיסטוריה של ליגת האלופות שיש לה יותר תארי אלופת אירופה מאשר אליפויות מקומיות. השחקנים הבולטים בקבוצה אז היו: הקשר מרטין אוניל, החלוץ טרבור פרנסיס מי שזכה להיות ההעברה הראשונה תמורת מיליון ליש”ט באנגליה ושחקן הכנף הסקוטי ג’ון רוברטסון שכבש את שער הניצחון באותו גמר. יש להזכיר שאוניל ורוברטסון היו בדרכם החוצה מהמועדון אך נשארו בזכות קלאף.
רוברטסון ברגע הבעיטה (Football365)
נוטינגהאם לא הצליחה לשחזר את היכולת שלה במשך כמה עונות אבל אז הגיעה עונת 88-89. באותה עונה סיימה פורסט במקום השלישי והתחרתה חזק בשלושה גביעים אנגליים. בשניים מהם היא גם זכתה (גביע הליגה וה-“full members cup”) ובF.A Cup היא פגשה את ליברפול בחצי הגמר. אותו חצי גמר הופסק לאחר שש דקות בעקבות עומס אוהדים שגרם למחציתם למוות של 96 אנשים במה שמוכר לכולם כ”אסון הילסבורו”. המשחק קוים מחדש כחודש לאחר מכן ונוטינגהאם הפסידה בו 3-1.
בשתי העונות הבאות הגיעה הקבוצה לשני גמרי גביע נוספים, בראשון-גביע הליגה זכתה הקבוצה אך בגמר החשוב יותר, גמר ה-F.A Cup היא הפסידה 2-1 לטוטנהאם. נוטינגהאם המשיכה בהצלחתה בגביעים השונים וגם בעונת 91-92 היא הגיעה לשני גמרים. בגמר ה-full members היא ניצחה 3-2 את סאות’המפטון ובגמר גביע הליגה היא הפסידה למנצ’סטר יונייטד 1-0. בסך הכול הגיעה נוטינגהאם לשישה גמרי גביע בארבע עונות ובארבעה מהם זכתה למרות יכולתה הבינונית בליגה.
לקראת עונת 92-93, העונה הראשונה של הפרמייר ליג, מכרה נוטינגהאם את דס ווקר ואת דארן ווסאל ושבוע לאחר תחילת הליגה היא מכרה את החלוץ המוכשר שלה שלימים הפך לאגדת פרמייר ליג-טדי שרינגהאם. העזיבה של שלושת השחקנים הללו פלוס מעברו של רוי קין בינואר למנצ’סטר יונייטד גרמו לכך שפורסט תסיים במקום האחרון ותרד אחרי 16 שנים בליגה הבכירה חזרה לליגה השנייה. באותה עונה גם הודיע קלאף כי הוא פורש מקריירת האימון שלו והוא יסיים את תפקידו בסיום העונה אחרי 18 שנים כמאמן הקבוצה. אלפי אוהדי נוטינגהאם הגיעו למשחק הפרישה שלו באיפסוויץ’ בו הפסידה פורסט 2-1, וכמה סמלי זה היה שהכובש השער של נוטינגהאם היה לא אחר מאשר הבן של המאמן האגדי, נייג’ל קלאף.
קלאף חתם קריירת אימון מדהימה וייזכר תמיד כמי שהצעיד את נוטינגהאם לגדולות.
המאמן האגדי מחזיק בגביע עם האוזניים הגדולות (Huffington Post UK)
מי שהחליף את קלאף בתפקיד המאמן היה פרנק קלארק ששיחק בקבוצה שזכתה בגביע אירופה ב-79. כבר בעונתו הראשונה במועדון הוא הצליח להחזיר את הקבוצה לפרמייר ליג לאחר שסיימה במקום השני. בעונת 94-95 קלארק רשם הישג ענק וסיים עם נוטינגהאם במקום השלישי בפרמייר ליג, עונה לאחר שעלו מהליגה השנייה. בזכות זה שסיימה במקום השלישי השתתפה נוטינגהאם בגביע אופ”א בעונת 95-96. הקבוצה שלא כל כך הצליחה בליגה באותה עונה וסיימה במקום התשיעי, הגיעה עד לרבע גמר המפעל שם הודחה לאחר שני הפסדים לבאיירן מינכן שגם זכתה בסופו של דבר בגביע.
העונה הבאה של קלארק הפכה לקרב נגד הירידה ובחודש דצמבר הוא עזב את הקבוצה. מי שמונה במקומו היה סטיוארט פירס קפטן הקבוצה שתפקד כשחקן-מאמן והוא אף גרם לעלייה ביכולת הקבוצה אך במרץ מונה במקומו דייב באסט כמאמן הקבוע של הקבוצה ופירס עזב בקיץ אחרי 12 שנים בקבוצה. באסט לא הצליח למנוע את הירידה בעונה זאת, אך כבר בעונה הבאה, עונת 97-98, הוא עלה עם הקבוצה חזרה לפרמייר ליג לאחר שסיימו במקום הראשון.
גם הפעם נוטינגהאם נלחמה על הירידה וגם הפעם המאמן שלה פוטר באמצע העונה. במקומו של באקס שהגיע בינואר מונה לתפקיד רון אטקינסון שלא הצליח להשאיר את נוטינגהאם בליגה, והיא המשיכה בטיולים שלה בין הליגות.
מאז ועד היום נוטינגהאם לא שיחקה בפרמייר ליג, הייתה בגיחה של 3 שנים בליגה השלישית, נכנסה לחובות, החליפה מאמנים כמו גרביים ואף החליפה בעלים. כיום היא נמצאת במקום ה-21 בצ’מפיונשיפ עם אותו מספר נקודות שיש לבלאקבורן שמתחת לקו האדום והפרש שערים עדיף בשער אחד בלבד. היום היא יוצאת למלחמה על החיים כאשר תפגוש את איפסוויץ’ טאון, אותה איפסוויץ’ ששיחקה מולה במשחק הירידה שלה ב-93. ירידת ליגה תכניס את נוטינגהאם למשבר עמוק ויהיה קשה לראות אותה יוצאת ממנו. למרות שכבר ראינו אותה חוזרת מצרות כאלה ואחרות יהיה עצוב לראות את אחת הקבוצות החשובות בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי שוקעת, אבל במידה ונוטינגהאם כן תרד ליגה לפחות בואו נקווה שהיא תמצא לעצמה איזה בריאן קלאף חדש.

תגובה