ירושלים אלופה, פחות או יוטר

הכל על גמר הפלייאוף הישראלי

מדן ועד אילת, אם הייתם שואלים כל תושב של מדינת ישראל מה יהיה הגמר של הפלייאוף הישראלי השנה התשובה הייתה חדה וברורה – הפועל ירושלים נגד מכבי ת”א.
גמר קלאסי, ירושלים בנתה סגל שמחייב גמר מצד אחד ומצד שני מכבי זאת מכבי לא? אלופת אירופה היוצאת, מחזיקת הגביע הטרייה ויש שיגידו ”הקבוצה של המדינה” נכחה בכל גמר של פלייאוף בישראל מאז 1993( “עונת הדובדבנים” ) בה הודחה כבר בשלב חצי הגמר על ידי מי אם לא עוזר המאמן הנוכחי, פנחס גרשון.
אז אחרי עונה לא פשוטה מכבי התייצבה בערב ה-17 ביוני 2015, למפגש עם הגב אל הקיר מול קבוצה צנועה ולוחמנית מאילת, לאחר שכבר הובילה 2:0 בסדרה אך חזרה הרואית של האילתים שלחה את הקבוצות למשחק 5 ומכריע במנורה מבטחים.
בתוך ההמון הצהוב בהיכל מנורה אפשר היה למצוא כמה מאות אוהדים שבאו כל הדרך מאילת ולא בשביל לחטוף 20 הפרש, בשביל לעשות היסטוריה- וכך היה.
אילת עם משחק לא אופייני, כזה שמתאים לקבוצות עם ניסיון רב, ניצחה את מכבי ת”א, כן את מכבי ”אלקטרה” ת”א, לא את חולון לא את הפועל נס ציונה, אלא את הקבוצה ששולטת ביד רמה על הליגה הישראלית מאז ומתמיד.
אז על כישלונה הצורם של מכבי ת”א העונה אפשר לכתוב ללא סוף, אם זה מהבאת זרים כושלים ועד מאמן חסר ניסיון כמאמן ראשי אבל, ההצגה חייבת להימשך.

על הניסים, ועל הנפלאות

בפינה הימנית, היישר מדרום הארץ, סיימה את העונה הסדירה במקום ה- 4 עם מאזן של 17 ניצחונות ו-16 הפסדים ומאומנת על ידי אריק שיבק – הפועל ”פתאל” אילת!!
הקבוצה מהדרום עשתה הישג אדיר כשעלתה לחצי הגמר אבל אז קרה נס, יותר נכון ניסים, אפיק ניסים.
הילד בן ה 34 זכור לחובבי הכדורסל כשחקן שהוביל את נבחרת העתודה להישג אדיר עם זכייה במדליית כסף באליפות אירופה כשהנבחרת גוברת על אריות היבשת (שווה לצפות שוב) אבל 15 שנה אחרי, הקלע האוטומט ניסים בתקופה נהדרת בקריירה שלו.
לשחקן הוותיק הזה יש ברזומה העשיר כבר 8 עונות בליגה הבכירה בישראל ואת שלושת האחרונות מבלה בעיר הדרומית אילת.
ניסים מתנשא לגובה של 185 סנטימטרים בלבד אבל זה לא מונע ממנו להיות אחד הקלעים הגדולים שנראו בארץ, ועם ממוצע של 11.8 נק’ וכמעט 4 אסיסטים למשחק, הוא מוכיח שבכדורסל זה לא הגיל זה התרגיל.
אבל אלו רק הממוצעים של אפיק בעונה הסדירה, כשזה מגיע לפלייאוף, והניסיון מתחיל לדבר, אפיק עם ממוצע של 13.1 נק’ ו-3 אסיסטים- הירידה באסיסטים והעלייה בנקודות מראה את לקיחת האחריות על עצמו.
שחקן יציב, הן מזריקות העונשין בהן עומד על 91% העונה (!), והן בזריקות לשלוש בהן מעמיד 33% העונה.
אבל כשזה מגיע לזריקות ל-2 מהשדה, נחשף כוח ה”קלאצ”’ בו ניחן אפיק ניסים.
בעונה הסדירה העמיד ממוצע של 50% מהשדה ובפלייאוף?
60% (!), עלייה המעידה על שיפור בלקיחת הזריקות כיאה לפלייאוף ואף על ירידה בפזיזות של זריקות קשות.
חוץ מאפיק ניסים, אילת בורכה בקאדר שחקנים ישראלים שלא היה כמותו מאז גלבוע/גליל בעונת האליפות (מקל, יבזורי, כדיר ויזרעאלי) והיופי של אילת כמועדון ושל שיבק כמאמן המקדם את מעמד השחקן הישראלי הוא שהם גם באים לידי ביטוי במגרש ולא רק בטופס בשונה מקבוצות אחרות.
עם שחקנים מנוסים כמו אלישי כדיר ואפיק ניסים בתוספת רול-פליירים כמו ה”עמיתים” ביר כץ ושמחון וה ”בן של” ניב ברקוביץ’, אילת לא רק שלא סובלת מהחוק הרוסי היא אף נהנית ממנו ומשחקת לעיתים עם 4 ישראלים (!).
תוסיפו לזה 3 זרים ששווים את שכרם ואף למעלה מזה, אדריאן יוטר הקטלני (14 נק 8 רב’ בממוצע) קאליף וויאט (15 נק בממוצע) וקוין פאלמר (11 נק בממוצע), תתבלו בקצת אהבה וכוח רצון וקיבלתם מתכון לסנסציה כמו בספרים.
מה נשאר? שף…זאת אומרת…מאמן שינהיג את אוסף השחקנים ויהפוך אותם לקבוצה שביחד עולים על סך חלקיה והמאמן המתאים ביותר למשימה הוא גם זה שנבחר, אריק שיבק, מאמן בעל חוש כדורסל מהטובים שאימנו בישראל, עבר גם בנבחרת ישראל כמאמן ולמד את יכולות הישראלים אך גם בעל מקצועיות אירופאית כשאימן לא פחות מ-8 שנים בבלגיה והולנד.
אז אם אתם חובבי סיפורים מהאגדות, תבחרו באילת, סינדרלה קלאסית.

ירושלים של זהב

בפינה השמאלית, הטוענת לכתר מהבירה, סיימה את העונה הסדירה במקום השני עם מאזן של 25 ניצחונות ו-8 הפסדים ומאומנת על ידי דני פרנקו- הפועל ”בנק יהב” ירושלים!!
מה כבר אפשר להגיד על עונה כזאת, אורי אלון פתח את הארנק  בקיץ 2014 כשהתחיל עם ההתחדשות של הקבוצה מהבירה והנחית בירושלים את לא אחר מאשר אחד הזרים הטובים שנראו בישראל ומצטיין הליגה בעונה שעברה, דונטה סמית’ וגם את מאמנו הפיינליסט של עונת 13/14 דני פרנקו.
דונטה סמית’, שחקן נ.ב.א לשעבר אשר נבחר בבחירה ה-34 בדראפט 2004 ושיחק כשנתיים באטלנטה הוקס.
שחקן חם מזג אבל עם זאת ווינר ונחישות המזכירה בקצת את זאת של לברון ג’יימס.
אול אראונד פלייר המתנשא לגובה של 201 סנטימטרים עם שילוב של אתלטיות וכח מתפרץ ויכולת להוביל את הכדור בגלל ראיית משחק שלא תבייש אף רכז הוא הופך לזר מושלם, כזה שכל מאמן היה רוצה בקבוצתו.
כשמסתכלים על המצ’אפ שלו עם קוין פאלמר, יש יתרון עצום לדונטה בגלל היכולת שלו לייצר חדירה או ג’אמפ שאט וקוין הוא לא בדיוק ”דלוודובה”.

בנוסף לדונטה, אורי אלון נכנס עמוק עמוק לכיס והביא את ברייסי רייט, אגדת יורוקאפ, שחקן בעל ניסיון בלתי רגיל באירופה וקליעה פנומנלית מכל הטווחים.
גם דיאון תומפסון שהגיע באמצע העונה הוא שם לא קטן לאחר שעבר בליגה הגרמנית והעמיד ממוצעים לא רעים באלבה ברלין.
תוסיפו את טוני גפני, ”בריאן רנדל לעניים” אתלט לא רגיל בעל יכולת כדרור מוגבלת אבל בעל לב רחב שנלחם על כל כדור וכל ריבאונד.

ואם עד עכשיו דיברנו על הזרים של ירושלים, הישראלים הם אלו שעושים את הקבוצה מהבירה כזאת מאיימת בכל רגע נתון.
נתחיל עם הקפטן יותם הלפרין, כמו אפיק ניסים גם הוא שועל קרבות ותיק.
בשביל לסכם את הקריירה של יותם הלפרין צריך הרבה דפים וגם הרבה כח סבל של הקורא אז בתמציתיות, שחקן סופר מוכשר בעל יכולת קליעה פנומנלית ובקיצור שחקן עם לב ענק, נשמה ובעיקר מוטיבציה בלתי נגמרת.
ליאור אליהו, מה יש לספר שלא סיפרו על הפוואורד הכל כך מוכשר הזה, השחקן הכי מוכשר שידע הכדורסל הישראלי, אבל כשרון שלא מוצה עד הסוף.
בעל יכול תנועה בלתי מוגבלת על המגרש ויד רכה ליד הטבעת, גויאבה אחר גויאבה משחיל ממשחק למשחק.
נבחר בדראפט 2006 בבחירה ה-44  על ידי אורלנדו מג’יק, 3 מקומות לפני שחקן די אלמוני בשם פול מילסאפ, מכירים?.
עבר בטאו ויטוריה ומכבי תל אביב ולבסוף צורף לפרויקט של ירושלים.
אל רשימת הכוכבים הנוצצים הללו תוסיפו רול-פליירים ברמת בר טימור המוכשר, דרווין קיצ’ן הקטלני מחוץ לקשת וטיוון מקי המפתיע.
הפועל ירושלים מובילה את הליגה בנקודות מדד למשחק (113.7), אסיסטים למשחק (23.5) וגם באחוזים לזריקות משלוש (38.3%).
אין ספק, על היכולת ההתקפית וההגנתית של ירושלים יש קונצנזוס אבל האם השלם גדול מסך חלקיו כמו באילת? גם לשאלה הזאת תשובה ברורה- לא!.
היתרון של ירושלים הוא גם החיסרון, קבוצה בעלת שורת כוכבים שהכשרון שלה נוטף לכל עבר ובנוסף סגל שלא יבייש אף קבוצת יורוליג.
אבל, כשהם ביחד על המגרש יש יותר מידי אגו, יותר מידי שחקנים שרוצים להציל את המולדת ובשביל זה בא מאמן צנוע שאת כוכב הקבוצה מכיר וסירס בחיפה ומטרתו היא להנחיל בין חברי הקבוצה את מה שבאילת הפכו למוטו- לכידות קבוצתית.

ירושלים עולה על אילת כמעט בכל תחום: זרים, ישראלים וגם יכולות הריבאונד המצויינות שלה.
אז נכון, גם במעמד המועדון וגם בכשרון של שחקני הקבוצה היתרון של ירושלים עצום אבל, גם ללב ולנשמה יש חלק בהתמודדות בת שני משחקים.
כשמסתכלים על אילת, המטרה העיקרית תהיה להאט את המשחק כמה שאפשר בגלל הקטלניות של הירושלמים בהתקפות מעבר, ובנוסף להוציא את הכדור מידי דונטה סמית’.
בהתקפה, האילתים צריכים לשחק על הנשק העיקרי שגם למכבי היה קשה לענות עליו- אדריאן יוטר.
הגבוה הכל כך מוכשר יכול לעשות צרות רבות לדני פרנקו אם וכאשר יקבל את הכדור בנקודות בהן אפקטיבי ולא יתחבא בהתקפות.
סוכנויות ההימורים שמחו לאיד נפילתה של מכבי ת”א בגלל שכביכול נחסכה ההתלבטות והזוכה הפייבוריטית היא ירושלים, אבל שאף אחד לא יעז להספיד את אילת כי כשיש שחקן בקבוצה כמו אפיק ניסים, השאר היסטוריה…

נכתב על ידי דין ליברמן.

השאר תגובה