Untitled-1

הקדמה לNFL עונת 2017-18: NFC מזרח



בספטמבר הקרוב אנו עומדים להתחיל מחדש את הקרב הענק על הגביע הרצוי ביותר בארה״ב – הלומברדי. עונת הNFL תחל לה ואיתה הקבוצות שמחפשות את הפורמולה הטובה ביותר להצלחת הקבוצה. אני, אליסף גליס ושותפי לענף אורי בן-נון, נרחיב לכם על כל הבתים שבליגה…

כזכור, בכל חלוקה (NFC או AFC) עולות 6 קבוצות: הראשונות בבתיהם לפי סדר המאזנים הטובים ושוברי השוויון, ועוד 2 קבוצות וויילד קארד. אלופי הבתים שבעלי 2 המאזנים החזקים ביותר מקבלות כניסה אוטומטית לשלב השני בפלייאוף (רבע הגמר) קבוצה #3 נגד #6 ו#4 נגד #5. הקבוצה שמסיימת ראשונה בביתה עולה אוטומטית לפלייאוף ומקבלת יתרון ביתיות במשחקה הראשון בפלייאוף. מקומות שניים או שלישיים יכולים להתחרות על 2 מקומות וויילד קארד שיוענקו למאזנים הטובים ביותר מתוך 12 הקבוצות בחלוקה שלא לקחו מקום ראשון בביתם.

להלן הבית המזרחי של הNFC או יותר נכון NFC East:

פילדלפיה איגלס

מאזן העונה האחרונה: 7-9:


הסבר תחילתי:

פילדלפיה הייתה קבוצה מאוד מעניינת בשנה שעברה, היא החלה את דרכה בצורה הכי טובה שיכלה לדמיין – 3 נצחונות רצופים על ההתחלה, כאשר הבולט בהם היה 34-3 על הסטילרס. לקארסון וונץ, הקוורטרבק שבאותה שנה היה בשנתו הראשונה בליגה לאחר שנבחר ע״י פילדלפיה בבחירה השנייה סה״כ, לא נחטפה לא מסירה אחת באותם 3 משחקים שגרמו לו להיראות כאילו הוא בדרך לתואר ״רוקי השנה״. אך בשבוע 4 מול דטרויט, נחטפה לו המסירה האחרונה במשחק ע״י הקורנרבק דאריוס סליי. המאזן שפילדלפיה השיגו לאחר אותם 3 שבועות מוצלחות היה 4-9, מביך זה מחמאה כתיאור למה שקרה להם. השנה פילדלפיה באו והתחילו לשפר את הקבוצה בדרך שתהיה יותר ידידותית לקארסון וונץ בהתקפתו: החתמת הרנינגבק לגארט בלאנט שיובש ע״י קבוצתו הקודמת ״הפאטריוטס״, והרסיברים אלשון ג׳פרי מהברס, וטורי סמית׳ מהפורטיניינרס, הם ההחתמות הבולטות של פילדלפיה בפגרה הנוכחית. דרק בארנט, הבחירה הראשונה בדראפט יהיה מסה נוספת שתתלווה לפלטצ׳ר קוקס ובראנדון גרהאם.

הסבר הלו״ז/יריבות בעונה הסדירה:

פילדלפיה עומדים לקבל לו״ז לא פשוט כלל:
6 מתוך 8 היריבות של פילדלפיה בסוף העונה בעלי מאזן חיובי בשנה שעברה, ורק 3 מתוך אותם 6 מתארחים אצלם בפילדלפיה.

אזכיר שבשנה שעברה האיגלס ניצחו אך ורק משחק אחד בחוץ וזה היה נגד שיקגו ברס, אוהדי האיגלס יכולים לקחת נחמה קטנה בעובדה זו כי הפעם הם מארחים את שיקגו, אבל הפעם יש להם קוורטרבק חדש – מיטש טרוביסקי, ואיתו חוליית רסיברים עם יכולת תפיסה משופרת.

פילדלפיה נתנו קרבות קשות ליריבי הבית שלהם, ולמרבית הפלא היריבה היחידה שניצחה אותם פעמיים באותה עונה היו הרדסקינס, אצפה לנקמה מתוקה השנה בעיקר עם בעובדה שאלשון ג׳פרי יעסיק את הקורנרבק ג׳וש נורמן כל המשחק בזמן שטורי סמית׳ ולגארט בלאנט יקבלו את ההזדמנויות שלהם.

פילדלפיה ישחקו גם מול המאמן הקודם שלהם שהביא אותם להשיגים מרשימים מאוד – אנדי ריד, ריד התעצם כל כך בקבוצתו (קנסס סיטי צ׳יפס) שקשה לי להאמין להפסד שלו, בעיקר כאשר זה משחק בית בשבילו.

בסה״כ האיגלס ייראו מאוד סבירים בתחילת דרכם העונה, אך אל תתפלאו אם יפסידו בקלות לריידרס, סיהוקס והצ׳יפס במהלך העונה.

תחזית שחקנים שיהיו הכי משמעותיים:

לגארט בלאנט:
פילדלפיה ממוקמת במקום ה24 באחוזי טאצ׳דאונים כשהם ב״רד זון״ (ה10 יארד הקרובים לאנדזון), לגארט בלאנט שהוביל שנה שעברה במספר טאצ׳דאוני הריצה בליגה (בעיקר ברדזון) אמור לשפר סטטיסטיקה זאת.

בראנדון גרהאם:
גרהאם הוא שחקן שמתפתח עם הזמן, קצה קו ההגנה המשמעותי שמפעיל יחד עם פלטצ׳ר קוקס, ובקרוב גם דרק בארנט, את הלחץ הגדול על הקוורטרבק הנגדי. 5 וחצי סאקים בשנה שעברה ושליטה מוחלטת על אלו עם הכדור, אפיינו את גרהאם בן ה29 מאוד בשנה שעברה. אני מצפה ממנו בקרוב לעונה שבה הוא תופס את המושכות של ההגנה.

קארסון וונץ:
הקוורטרבק למד המון משנה שעברה. מכיוון והבנאדם היה בעל אחת חוליות 
הרסיברים החלשות ביותר בשנה שעברה, עכשיו נראה כי האחריות מונחת על כתפיו של וונץ, והיא יותר כבדה השנה.

התוספת המשמעותית ביותר:

אלשון ג׳פרי, ווייד רסיבר, עבר מהשיקגו ברס
קשה לדמיין את הברס משחררים אדם כמו ג׳פרי לאחר עונה שלמה שלא היה להם תופס דומיננטי כמוהו. פילדלפיה שהתקשו מאוד במשחק המסירה: מקום 24 בליגה בהשלמת מסירות, מקום 24 ביארדי מסירה, ומקום 28 בטאצ׳דאוני מסירה, אלו סטטיסטיקות עצובות שג׳פרי יצטרך להעלות ובמהרה.


שחקנים/מאמנים שחייבים להשתפר:

המאמן הראשי, דאג פידרסון: מאמן בעונתו השנייה בליגה הגדולה. אפשר להניח כי הוא שיפר את הקבוצה מבחינת המאזן לפני שנכנס לתפקיד. אני אזכיר שצ׳יפ קלי המאמן הקודם של האיגלס, השיג מאזן של 10-6 בעונתו הראשונה עם הקבוצה. האיגלס העיפו אותו כאשר מאזנו הכולל  היה 26-21. פידרסון בקצב שהוא נמצא בדרך ל21 הפסדים גם ב3 עונות. בדראפט היה ניתן לראות שהאיגלס דואגים יותר לעתידם מאשר לשיפור מיידי, ולכן פידרסון חייב בשתי העונות הקרובות להוכיח את היותו המאמן המתאים לקבוצה.


לפחות הוא לא גרם לשחרורם של כל כוכבי הקבוצה – דאג פידרסון (Philadelphia Magazine)


סיכום:



האיגלס הם קבוצה יציבה מאוד. שלושת המשחקים הראשונים בעונה שעברה הוכיחו את הפוטנציאל הטמון בקבוצה, אך גם השנה, הסיומת היא העיקרית בהבאת הקבוצה לפלייאוף. לצערי הרב, נראה כאילו עדיין יש לקאובויס ולג׳ייאנטס את היתרונות המובהקים עליהם, אבל הם ללא ספק יקשו על הגעתם לפלייאוף.


ניחוש המאזן בעונה הקרובה: 7-9

וושינגטון רדסקינס

מאזן העונה האחרונה: 8-7-1:



הסבר תחילתי:

הרדסקינס עוד לא הכי סגורים בהחלטותיהם בעניין עתידם, בקושי היה ניתן לדעת עד הרגע האחרון אם קירק קאזינס יהיה הקוורטרבק הפותח בעונה הקרובה. וושינגטון היו מועמדים לפלייאוף עד השבוע האחרון בו הפסידו לג׳ייאנטס את המשחק שיכל להבריג אותם במקום השישי ולשחק מול הסיהוקס בסיבוב הראשון בפלייאוף.

במקום זאת, הרדסקינס עומדים בפתח העונה הקרובה עם סגל רסיברים שהמעיט בערכו ושום שיפור בתפקיד הרנינגבק. וושינגטון בעונה הקרובה תעמוד בחשש לכל משחק שיעמוד בפניה. קאזינס לא הכי רוצה להיות הקוורטרבק של הקבוצה הזו, ההגנה עדיין לא בפוקוס מול התקפות של קבוצות מקצועיות, וההנהלה בבעיה מבחינת המחסור בג׳נרל מנג׳ר.


הסבר הלו״ז/יריבות בעונה הסדירה:

כמו שנאמר מקודם, הלו״ז של הבית הנ״ל אינו פשוט בכלל בגלל היריבות בAFC West שנחשבת הבית הכי חזק כרגע בליגה. וושינגטון סיימו את העונה שעברה במאזן 3-3 בביתם, עונה שנייה ברציפות. מינסוטה וייקינגס וניו אורלינס סיינטס יהיו הכף המכרעת של טיב הקבוצה. יש לוושינגטון את הכלים הנחוצים לניצחון עליהם, אך מול מינסוטה יצטרכו התקפה טובה לעומת ניו אורלינס שאליהם צריכים להכין הגנה טובה.

אני שוב רואה את העונה הבאה כעונה שהרדסקינס לא עולים לפלייאוף, רק שהפעם זה אפילו לא קרוב לשם. רדסקינס מבחינתי מסיימים אחרונים בביתם, כי מבחינת משחקי החוץ שישוחקו, יתרון הקהל הגדול יהווה משמעות עצומה לרדסקינס הקלים להצתה.

תחזית שחקנים שיהיו הכי משמעותיים:

ג׳וש נורמן:

הקורנרבק שעבר בשנה שעברה בצורה מפתיעה לקבוצה, יתחיל להתייחס ברצינות למשחק בהגנתו. בשנה שעברה, נורמן לא שמר אחד על אחד את הרסיברים החזקים במיוחד כגון אנטוניו בראון וסטיב סמית׳, השנה אני מאמין שייתנו לו את ההזדמנות לפרוץ ולחדור למגע בכדור לפני הרסיברים במיוחד כאשר הוא יתמודד מול הרבה רסיברים טריים. זכרו שבעונת השיא שלו בקרולינה, הוא הגביל את הרסיברים שמולו לכ50 יארדים למשחק ובקושי טאצ׳דאון.

ג׳ורדן ריד:

הטייט אנד הזה לא מפסיק להתפתח בכישוריו מדי עונה ועונה. עכשיו כאשר דישון ג׳קסון ופייר גרסון הרסיברים עזבו להם, הקשר החזק ביותר בין קוורטרבק לתופס כלשהו יהיה בין קירק קאזינס אליו. להפוך את ג׳ורדן ריד לתופס משמעותי יכול להועיל לקבוצה מאוד בשל העובדה שמאוד קשה להפיל טייט-אנדים. הפטריוטס, הצ׳יפס, והפאנת׳רס הם הקבוצות היחידות שאני רואה אותם תמיד משתמשים בתפקיד הזה כעיקר רציני להתקפה, הרדסקינס יכולים להצטרף לרשימה זאת ואף להתעצם בה בזכות ריד.

טרנט וויליאמס:

הטאקל הכי אתלט שתמצאו על המגרש. הוא הבנאדם היחיד שמסוגל להדביק את הקצב עם הרץ של הקבוצה ולשמור על המנסים להפילו בדרכו קדימה אפילו עשרים יארד קדימה מקו תחילת המהלך. וויליאמס על אף משקלו העצום, בעל יכולת ריצה מרשימה וסטאמינה מספיקה לרמיסת שחקנים בדרך. כל עוד הוא מתפקד ככה, קאזינס יכול לנוח לו מאחורי וויליאמס שבקו ההתקפה.

Air-Jordan – ג׳ורדן ריד (The Washington Post)

התוספת המשמעותית ביותר:

טרל פריור, ווייד רסיבר, עבר מהקליבלנד בראונס:

יש הרבה פליטי קליבלנד בראונס שיצא מהם המון: טי ג׳יי וורד, אלכס מאק, ג׳באל שירד ועוד. טרל פריור שעבר מתפקיד הקוורטרבק לווייד רסיבר יהיה המחליף של שני הרסיברים הקודמים במועדון. יחד עם זאת, יוכל להוות כקוורטרבק מחליף במקרה פציעה של קאזינס, או קוורטרבק במהלך טריק סתם ככה. שחקנים רב תחומיים תמיד הועילו, אז למה לא למצוא אלפי שימושים בפריור?


שחקנים/מאמנים שחייבים להשתפר:

קירק קאזינס:

מקום 3 ביארדים, 7 ברייטינג קוורטרבק, 8 באחוזי מסירה, קאזינס על הנייר – קוורטרבק מבטיח. למרות המספרים המרשימים שיש לו, קאזינס תמיד נמצא בסכנת החלפה בקבוצתו, למה? כי התוצאות שאותם הוא מביא לא מספיקות לשליטה מלאה בהגעה לפלייאוף. במידה והמאזן של הרדסקינס ירד, זו עלולה להיות הפעם השלישית שאנחנו נראה את קאזינס ככדור ג׳אגלינג קופץ מיד ליד של קבוצות שונות בכדי למצוא ״פראייר אחר״ שיוכל לשלם לו על תוצאות שכרגע מאכזבות. מלבד זאת, קאזינס כמעט ולא חתם בוושינגטון עונה שנייה ברצף, הרצון שלו לעזוב את המועדון אינו קטן.

נעול בבירה – קירק קאזינס (CBS Sports)


סיכום:

קאזינס צריך להיות שחקן שיודע לפעול במאני טיים בעוד כאשר עוד אין ג׳נרל מנג׳ר לקבוצה בכדי להחליט את עתידו במועדון. אין עוד רנינגבק רציני לקבוצה, מאז אלפרד מוריס לא היה כזה. וההגנה עודנה על הגל הנכון בדרך להיות ההגנה הטובה בליגה, בעיקר עם הוספתו של זאק בראון – הליינבקר שביצע את רוב הטאקלים בבאפלו.

הקבוצה בנויה נכון, אך לא החלטית כלל, הם ייפגעו השנה מבחינת המאזן אבל עדיין נחשבים מבחינתי בקבוצות היותר טובות בליגה.

ניחוש המאזן בעונה הקרובה: 4-12

ניו יורק ג׳ייאנטס

מאזן העונה האחרונה: 11-5.

נפלו בסיבוב הראשון של הפלייאוף:

הסבר תחילתי:

העונה שעברה חמקה לניו יורק בין הידיים, כמו המסירות שאודל בקהאם ג׳וניור, הרסיבר המוביל של הקבוצה, לא תפס במשחק הפלייאוף היחיד של הקבוצה מול גרין ביי. אבל זו היא גם נקודת אור רצינית לבן מקאדו המאמן הראשי וג׳רי ריס הג׳נרל מנג׳ר, שהביאו שלל של שחקנים בעיקר בהגנה והביאו את הקבוצה בחזרה לטופ. להגנה יש מלא שחקנים רציניים: ג׳ייסון פייר פול שהוביל את ההגנה גם בסופרבול האחרון שהקבוצה ניצחה ב2011, דיימון ״חטיפים״ האריסון שמבחינת החוזק – ״שומע מה שבקראנץ׳ שלו״, ג׳נוריס ג׳נקינס שהוכיח את החוזה העצום שהביאו לו, ואיך לא אחר מלאנדון קולינס שהיה הרבה יותר מסייפטי צעיר בשנתו השנייה – שיחק כמו בוגר. את ההתקפה כולנו מכירים, בעיקר בגלל האנרגיות שהרסיבר בקהאם נותן לקולגות שלו, אבל השתלטנות עולה לו המון ביוקר – המון משחקים שבהם יש כ15 או יותר מסירות לכיוונו בלבד. בגלל מה שנראה כדיקטטורה מבחינת ההתקפה, הג׳ייאנטס עשו כמה תיקונים למועדון שתראו כאן בכתבה.


הסבר הלו״ז/יריבות בעונה הסדירה:

ניו יורק קבוצה מגניבה ביותר, יש להם וייב צעיר עם קוורטרבק ותיק שאיכשהו עוד לא נפצע. הלו״ז אינו פשוט כמו שאתם כבר יודעים, אבל יש הרבה דברים יפים לחכות להם בעונה. פתיחת העונה, 10 בספטמבר משחק ״ערב יום ראשון״ בערוץ NBC, חגיגה ענקית בקרב השוורים שהסתיים לטובת ניו יורק 2-0 בשנה שעברה; דאלאס קאובויס חוזרים במטרה להשיב נקמה. בעונה השלישית ברצף ששתי הקבוצות נפגשות במשחק הראשון שלהם לעונה, ודאלאס תגיעה מוכנה, אני משוכנע. יחד עם זאת, 7 המשחקים הראשונים יהיו מטלה לא פשוטה בכלל: 5 מתוכם קבוצות עם מאזן חיובי, כאשר האיגלס שניצחו את ניו יורק בשבוע 16 שנה שעברה היא אחת משתי הקבוצות עם המאזן השלילי. לאחר שבוע 8 שהוא השבוע החופשי של הקבוצה, שתי שבועות עם קבוצות של פחות מ5 נצחונות לעונה שעברה (הראמס והפורטיניינרס). ושוב 5 מתוך ה7 קבוצות האחרונות שישחקו הם עם מאזן חיובי, כאשר השתיים שלא – איגלס (שהוזכרו מקודם) והקארדינלס שעלולים להפתיע אותנו. בסה״כ אתגרים עומדים בפני ניו יורק, אבל גם הפתעות עלולות לצוץ.


תחזית שחקנים שיהיו הכי משמעותיים:

אודל בקהאם ג׳וניור:

מאז כניסתו לליגה, הרסיבר לא מפסיק לשגע אותנו. בשלוש עונות בלבד, הוא הראשון שהגיע ל4000 יארדי תפיסה, הראשון שהגיע ל250 תפיסות, ונבחר לפרובול כל שנה מאז שהתחיל לשחק. שלישי בליגה ביארדים שנה שעברה עם 1367, חמישי בטאצ׳דאונים עם 10, והפרט מידע הכי חשוב – שלישי מבין הרסיברים בליגה מבחינת יארדים אחרי התפיסה. אפשר גם להאריך ולהזכיר את התפיסות המרשימות שלו ביד אחת, אבל זו מגילה שלמה. מה שעלול להדאיג יותר זה 169 נסיונות תפיסה – השני בליגה, לעומת שלישי בכמות התפיסות כאשר לשניים מעליו נזרקו פחות כדורים לכיוונם. כל עוד הוא יישאר מרוכז ורציני, ולא יוטרד ממריבות סתמיות עם ג׳וש נורמן ואחרים – הוא ימשיך לרדוף את מקומו בהיכל התהילה.

לאנדון קולינס:

מאסטר הטאקלים של הג׳ייאנטס בשנה שעברה, והסייפטי הכי מלחיץ שכרגע משחק. שילוב מסחרר של חוזק ומהירות בסייפטי זה דבר מאוד קשה למצוא, לי הוא מזכיר את רוני לוט האגדי.

אני לא אתפלא בכלל אם יביא עונה נוספת של קריעת צורה להתקפות שונות, בעיקר כאשר הוא כבר בקלות שולט על הסקנדרי של הקבוצה.

אוליבייר ורנון:

לא היה נראה כאילו זה השחקן הכי משמעותי מבחינת המספרים אותם הוא שם, אבל ישנם הרבה סיבות לכניסתו לשלישייה זו. העיקרית היא מכיוון והוא השחקן שאליו רוב ההתקפות הכינו את עצמם אליו – לא לדיימון חטיפים או ג׳ייסון פייר פול, אלא אליו. הדפנסיב אנד של הדולפינים לשעבר כבר היה בניסיון כזה כאשר נדמוקונג סו הצטרף אליהם במיאמי, הוא הועבר במיידי לקו הגנה קשוח אף הוא. עם עזיבתו של ג׳ונת׳ן האנקינס שהיה המתפרץ כאשר ורנון ופייר פול נשמרו היטב, ורנון מוכן לחזור להיות הסיבה האמיתית לחוזק קו ההתקפה של הג׳ייאנטס. הוא יכול להכניס את ניו יורק לעשרת ההגנות המשמעותיות ביותר בשנה הבאה.

שנתיים בליגה וכבר איום גדול – לאנדון קולינס (ESPN)

התוספת המשמעותית ביותר:

בראנדון מארשל, ווייד רסיבר מהג׳טס:

אין זה חלום אוהדים יקרים, מארשל חתם אצלכם לשנתיים בתמורה ל12 מיליון. סכום מזערי כל כך בשביל רסיבר שלפני שנתיים היה עם כמות היארדים בתפיסה הרביעית בגודלה בליגה. הוא ובקהאם יתחרו על תואר צוות הרסיברים החזק בליגה, ויותר חשוב – בקהאם עלול לקבל פחות מסירות במשחק, דבר שישמור לו על האנרגיות ועל מספר נמוך של הפלות כדור. איליי מאנינג צריך יד טובה מספיק, והתפוקה תהיה מבורכת.


שחקנים/מאמנים שחייבים להשתפר:

קו ההתקפה כולו:

ניו יורק כיסו את כל צרכיהם בדראפט גם כן, אבל שכחו דבר אחד חשוב – לשפר את קו ההתקפה. שלושה משחקני קו ההתקפה של הג׳ייאנטס השנה יהיו שחקנים חופשיים בשנה הבאה (די ג׳יי פלוקר, ג׳סטין פיו, וווסטון ריצ׳בורג). השנה בסיבוב הראשון של הדראפט, ניו יורק בחרו את הטייט אנד אבן אנגרם, כאשר פילדלפיה את דרק בארנט, וושינגטון את ג׳ונת׳ן אלן, ודאלאס את טאקו צ׳ארלטון, כולם שחקני קו הגנה. הלחץ שיופעל על קו ההתקפה ועל איליי מאנינג המזדקן בפרט, יהיה גדול יותר מבשנים הקודמות. הבשורה חייבת להגיע מקו ההתקפה, אחרת הם יושלכו לסוכנות החופשית כאשר ספק אם ייקחו אותם לאנשהו.

יריבים פעם, חברים לקבוצה עכשיו – מארשל ובקהאם (Daily Snark)

סיכום:

הג׳ייאנטס עומדים להציק להמון קבוצות, בעיקר לדאלאס. אך לצערי הרב, סופו של איליי מאנינג עלול להיות מוקדם יותר בגלל כמות החשיפה שלו לסאקים. מהירות התגובה (שזה הזמן מתחילת המהלך ועד המסירה במהלך) שלו אמורה להיות קצרה ככל שיותר אם הוא רוצה להשאר בחיים. אין לזלזל בקווי ההגנה של הבאקנירס, האיגלס, הסיהוקס, והראמס שבדרך לרמוס את מאנינג. אני עדיין רואה את הדרך של הקבוצה להיות מספיק טובה בכדי להעפיל, אך זה יידרוש המון מהכימיה בין כולם בקבוצה.

ניחוש המאזן בעונה הקרובה: 10-6

דאלאס קאובויס

מאזן העונה האחרונה: 13-3.

נפלו בחצי גמר הNFC:


הסבר תחילתי:

אני לא אגדיר את העונה הקודמת כאכזבה, אבל אני אודה שאני מופתע מהבגרות שהקבוצה קיבלה עם בואם של אזיקיאל אליוט (הרנינגבק) ובעיקר דאק פרסקוט (הקוורטרבק). דאק ביצע את מה ש3 קוורטרבקים שונים לא הצליחו לבצע כאשר רומו היה פצוע, 7-20 היה מאזן הקוורטרבקים שמחליפים את רומו עד שנה שעברה, פרסקוט לבד הגיע למאזן 13-3 ולדאבונו הוביל לפרישת טוני רומו מהמשחק. אזיקיאל אליוט הביא את העונה הכי מוצלחת אי פעם של רנינגבק בשנתו הראשונה, אבל איננו בטוחים אם זה הוא או הקו התקפה המשוכלל של דאלאס. בכל מקרה, דאלאס נראית כמו קבוצה חדשה ובעלת הבנייה מחדש הכי מהירה בליגה, שהרי מציאת קוורטרבק לעתיד זה הדבר הכי מסובך שקיים במשחק. הטייטנס, הפאלקונס, הסטילרס, ועכשיו גם הקאובויס הלכו על שיטת בניית קו ההתקפה, ומאחוריו את הצבת קוורטרבק ברמה גבוהה. למרות הוייב החזק שנוצר על התקפת דאלאס, אני אפרט בעוד דבר מעניין: הגנת דאלאס ויתרה על 19.1 נקודות למשחק, מקום חמישי בליגה. ועל אף העובדה שכמעט וכל הקורנרים החיוניים שלהם שוחררו, השיגו קורנרים אחרים בדראפט ובסוכנות החופשית. אני עדיין בוטח בדאלאס להיות מהקבוצות החזקות בליגה, אבל העונה יהיה יותר קשה להעפיל לפלייאוף, בעיקר כאשר הג׳ייאנטס והאיגלס התחזקו משמעותית.

הסבר הלו״ז/יריבות בעונה הסדירה:

עונת הזהב של הקאובויס הייתה העונה שעברה, הפלייאוף אמנם הסתיימו מהר מדי, אבל העונה עצמה הייתה מדהימה. לצערי הרב אני הייתי מופתע אך ורק משני נצחונות שלהם באותה עונה; אצל הפאקרס ואצל הסטילרס. העונה הקודמת הוגשה לדאלאס על מגש כסף, וזה בגלל שהם היו עם המאזן הכי נמוך בבית לפני שתי עונות. השנה דאלאס צריכים להביא חוסן עצום מול יריביהם שהם לא קלים בכלל. נתחיל בבית הצמוד תמיד שלהם: היה להם מאזן 3-3 בשנה שעברה כאשר הפסד אחד היה המשחק האחרון שנועד להרגיע את פרסקוט, ושני הפסדים כואבים לג׳ייאנטס. קשה לראות קבוצה כמו דאלאס מתנדנדת לה דווקא מול שלושת היריבות הנצחיות הללו, אבל אני רואה את המשחקים מול ניו יורק כנקמה נטו – זה יהיה כל כך סוער שזו אפילו השנה השלישית ברציפות שהיא נפגשת עמה בשבוע הראשון של העונה.

כמו שהזכרתי לפני כן, דאלאס תתחרה מול היריבות בבית החזק בAFC – המערב. זה לא הצפון שבו התחרות האמיתית הייתה בשניות האחרונות מול פיטסבורג, זה הצ׳ארג׳רס המציקים, ברונקוס בעלי ההגנה המושלמת, צ׳יפס המוכשרים, והריידרס שמסייעים משחקים בצורה הטובה ביותר. יריבי החלוקה הם הNFC מערב, שם רק לסיאטל אפשר להסתכל בגובה העיניים, ואם קארסון פאלמר יחזור לעצמו – גם אריזונה יוכלו לאיים.

אזכיר שדאלאס התחילה את העונה שעברה כמקום אחרון בביתה, מה שנתן לה את היריבות – טמפה ביי ובן פרנסיסקו, בתור המתחרות האחרונות בלוז הקל של שנה שעברה. השנה, המקומות האחרונים מוחלפים במקומות ראשונים כהתאמה לרמת דאלאס – גרין ביי ואטלנטה, שתי הקבוצות שהתחרו על המקום הסופרבול האחרון.

לא מובטח לדאלאס תחרות קלה בכלל, הלו”ז קשה יותר והמכשולים גבוהים יותר, שיהיה להם בהצלחה.



תחזית שחקנים שיהיו הכי משמעותיים:

קו ההתקפה:

בכללי שחקני קו ההתקפה הם לא מהמודלים לחיקוי של הצעירים, אבל ככל שההתקפה של דאלאס פועלת – קו ההתקפה פועל שעות נוספות. טיירון סמית׳, זאק מרטין וטראביס פרדריק לא נותנים משחק קל לאף קו הגנה בשלוש שנים האחרונות, כל עוד הם בחולייה הזאת – פרסקוט ואליוט ימשיכו להפציץ. אסיים בתקווה אישית שלי: הלוואי וימשיכו הדיונים על אליוט בלעדי הקו הזה, כי אני רוצה שהתעלומה הזאת תימשך לתווך ארוך כי הם פשוט פנטסטים.

צמד פרסקליוט; דאק פרסקוט (קוורטרבק) ואזיקיאל אליוט (רנינגבק):

שני המועמדים היחידים לרוקי ההתקפי של שנה שעברה הם גם המנהיגים הטריים של ההתקפה של הקבוצה היוקרתית בליגה. ההתמודדות הראשונה של שחקנים מסוגם זה להוכיח שכוחם לא תם לאחר שנת הבכורה שלהם, דבר שהרנינגבק טוד גרלי מהראמס לא הצליח להוכיח שנה שעברה (גם לאחר עונת בכורה מדהימה). פרסקוט יצטרך להוכיח את מקומו לאחר הגדולים שהתנסו בדאלאס – רשימה מפוארת הכוללת את רוג׳ר סטאובך וטרוי אייקמן, ובמקביל אליוט ינסה להגביר את הקצב כדי להשתוות איכשהו לטוני דורסט ואמית סמית׳.

על אף הלו”ז הקשה, לדעתי שניהם ישחקו ברמה גבוהה אבל יובילו לפחות נצחונות.

שון לי, ליינבאקר:

מאסטר הטאקלים של שנה שעברה עם 145 סה”כ, הליינבקר בן ה30 לא בדרך להתחלש בקרוב, בעיקר כאשר בשנתיים האחרונות הוא לקח פיקוד על ההגנה המתפרקת והנקנסת שדאלאס יצרה לעצמה. שון לי מאז הפציעה שגמרה לו את העונה ב2014 נראה כמו המנהיג הבוגר של הקבוצה בהגנה, אמנם הוא לא דימארכוס ווייר של פעם, אבל אולי בזכותו נמנעו המון הזדמנויות למהלכי חבלה של ההתקפות שבאו מולו.

טראמפ צריך כזו – חומת ההתקפה הטובה בליגה (Dallas Morning News)

התוספת המשמעותית ביותר:

נולן קארול, קורנרבק מהאיגלס:

בשביל שחקן שנבחר לאחר 144 אנשים בדראפט 2010, להרוויח מהקאובויס 10 מיליון לשלוש שנים מראה אמון מסוים. דווקא לאחר העונה האחרונה בפילדלפיה רציתי שיישאר שם וימשיך להועיל לקבוצה, אך קרה אחרת והוא עבר ליריבה בבית הסוער. אני מניח שהוא ייפתח מצידו השני של הקורנר הצעיר ביירון ג׳ונס שיתפתי יחסית לאט לרמה שבה היה במכללה. מקווה שלאחר המגה-שחרור של הקורנרים, שייצא לפחות משהו מההחתמה ה”סבירה אך מועילה” שלו.

שחקנים/מאמנים שחייבים להשתפר:

דז ברייאנט, ווייד רסיבר:

דז בשנים האחרונות יצא ממשוואת 5 התופסים הטובים בליגה, אך מעולם לא יצא ממשוואת התופסים המשפיעים בליגה. על אף האנרגיות החיוביות מאוד שלו מידי משחק, הוא אוחז באחוזי התפיסה הכי נמוכים לרסיברים שתופסים לפחות 50 תפיסות בעונה. זו אמנם השנה האמצעית שלו בחוזה העצום שלו, בו הוא מקבל כ17 מיליון דולר לשנה. אני אשמח לראות אותו משחק ברמה של הרסיברים שמרוויחים כמוהו, כמו חוליו ג׳ונס למשל (חלומות פז). כי אם הוא משחק פחות טוב, אין סיבה שדאלאס יוציאו כל כך הרבה כסף על רסיבר ממוצע בעל משכורת של מקצוען.

אקס פקטור או אקס קאובוי? – דז ברייאנט (Inside the Star)


סיכום:

הקאובויס או הג׳איינטס יאבקו על המקום בראשית הבית, והפעם זה יהיה צמוד יותר מאי פעם. דאלאס יכולים לנצח במאבק הסוער הזה כל עוד המשמעותיים יתפקדו כשורה, מומלץ גם לנצח לפחות אחד משני המשחקים מול הג׳ייאנטס בשנה הבאה. אחרת, בדיחות דאלאס יהיו בשפע רב.

ניחוש המאזן בעונה הקרובה: 10-6

עונה לא פשוטה תעבור על כל ארבעת הקבוצות בבית התמיד סוער הזה, אך בסופה של העונה, הקרב בשבוע 1 בין הקאובויס לג׳ייאנטס יימשך ל17 שבועות של העונה הרגילה. עם לו״ז יותר קשה ויריבות המשתפרות מעונה לעונה, יהיה קשה ל2 קבוצות לעלות לפלייאוף – אך אפשרי.

תגובה