המחשבות על העתיד מתחילות במעשים בהווה

נבחרת ישראל בכדורגל סיימה אמש עוד קמפיין מאכזב בו שוב לא עלינו לשום טורניר גדול. במוקדמות בהן כמעט חצי יבשת עלתה לטורניר עצמו הבחורים בכחול-לבן שוב איכשהו הצליחו לבעוט בדלי במשחק המפתח (הפסד ביתי לקפריסין) ולהישאר מחוץ לתמונת העלייה. היעדרותה של הולנד הגדולה מהטורניר בוודאי שלא ינחם אף אוהד כדורגל בארץ (אם כי הכשלון של האוראנג’ הרבה יותר גדול) ואחרי שהגרלת מוקדמות המונדיאל זימנה לנו בית עם ספרד ואיטליה גם על הטורניר הזה אפשר להפסיק לחלום כבר מעכשיו.

הטורניר הבא שיהיה משמעותי ייערך בעוד 4.5 שנים ויהיה (שוב) ככל הנראה במתכונת המפוזרת הזאת של 24 משתתפות. אני מדבר כמובן על אליפות אירופה 2020 שעל פי התכנון גם תתפרס על פני כל היבשת על טורניר מוקדמות יותר הזוי מהאחרון.

כדי להכין נבחרת טובה שתוכל לעשות את הצעדים הנכונים לקראת יורו 2020 כדאי כבר להתחיל להזיז את המערכת מעכשיו. הרי זה די ברור שאת מוקדמות המונדיאל לא נעבור כשיש לנו 2 מעצמות בבית (וזה עוד בלי להזכיר את אלבניה המשתפרת) אז לקראת אותן הכנות ברצוני לתת כמה טיפים לכל מי שיעמוד בראש המערכת הזאת שנקראת “נבחרת ישראל הבוגרת”.

זהו לא סוד ששוערים ושחקני הגנה מגיעים לשיאם לקראת גיל 30-32. שם הם הכי בשלים, מנוסים, אחראים ומלאי בטחון עצמי ושקט. שחקני הקישור וההתקפה לעומת זאת פורחים קצת מוקדם יותר לקראת 26-28. זה אומר שבסיס הנבחרת אמור להיות כרוך סביב שחקנים שכיום בני 26-28 (בחלק ההגנתי) ובני 22-24 (בחלק ההתקפי) שיחד עם שחקנים שמאוד מוכשרים שכיום נמצאים בנבחרת הצעירה/נבחרת הנוער אפשר יהיה להרכיב בעזרתם נבחרת מצויינת שיכולה סוף סוף לעשות את מה שכל אחד בכחול לבן מנסה מאז 1970.

השחקנים שלדעתי ראויים להיות תחת מעקב לקראת בניית הסגל ל2020 הם שחקנים שאו שכבר הוכיחו את עצמם ורק צריכים עוד ועוד ניסיון או שנמצאים בדרך לעשות את פריצתם הגדולה.

*שימו לב שהגילאים שרשומים בסוגריים הם הגילאים שהשחקנים יהיו בו עם תחילת קמפיין מוקדמות יורו 2020 שיתחיל בספטמבר 2018.
**שם הקבצה הרשום הוא הקבוצה אליה השחקן שייך, אם הוא מושאל כרגע ייכתב שמה של קבוצת האם

שוערים:

גיא חיימוב (קרית שמונה, 32)– שוערה של קרית שמונה יהיה ככל הנראה בקמפיין האחרון שלו במדים הלאומיים לקראת חילופי הדורות. עד עכשיו הוא לא הצליח לקרוא תיגר על השוערים הבכירים יותר וככל הנראה שגם בקמפיין מוקדמות 2020 יהיה על תקן מחליף (אלא אם כן יפתיע לטובה)

איתמר ניצן (מכבי פתח תקווה, 31)-שוער לא יציב שקצת קשה בגלל זה לתת לו את הזימון. כבר בן 28 אבל עדיין לא הצליח לאפס את עצמו סופית. מצד אחד אחראי לעונה נהדרת של מכבי פ”ת ב2014-2015 מצד שני שוגה המון. אם עד הקמפיין יוכל למצוא איזון הוא שווה מקום בנבחרת.

אריאל הרוש (הפועל ת”א, 30)-מי שהיה אמור להיות היורש של אוואט דעך ביכולתו מאז פרשת הצ’צ’נים בבית”ר. את קמפיין מוקדמות 2016 הרוש סיים מחוץ לסגל והוא חייב עונות טובות במדי הפועל ת”א לקראת 2020 כדי לחזור להיות השוער מס’ 1 בארץ כי את היכולת יש לו.
אופיר מרציאנו (אשדוד, 29)
– קיבל את מוקדמות 2016 אחרי יכולת מזעזעת של הרוש אבל בעצמו סבל מחוסר יציבות. ההשאלה למוסקרון לא עשתה טוב (נכון לכתיבת שורות אלו). אם ימצא קבוצה אחרת בחו”ל בה יהיה יציב יותר או יחזור לקבוצה בארץ שבה יפגין את היכולת זהביאה אותו לנבחרת הוא יוכל לסחוב על כתפיו קמפיין בתור שוער ראשון. קצת שיפור בכדורי הגובה ובמיקום יעזרו לו להתקדם.

בוריס קליימן (בית”ר י-ם,  28)-גרסה חדשה של ניר דוידוביץ’ (רק ללא הפציעות, בלי בעין הרע). יכול לתת הופעה של שוער עולמי לצד הופעה של שוער בליגה ג’. לקראת הקמפיין המדובר הוא כבר יהיה בן 28, חזק יותר מנטלית מה שככל הנראה יסלול את דרכו לנבחרת ואולי אף להרכב הראשון, הכל תלוי בעקביות של היכולת הטובה אותה קליימן מציג מדי פעם.

ברק לוי (מכבי ת”א, 25)-שוער מוכשר מאוד שלא ממש זכה להזדמנויות באלופת המדינה וכל עוד ראייקוביץ’ נמצא שם הוא גם לא יזכה. (לא לשכוח את חביב אוחיון הנהדר שגם מחכה לצ’אנס). הפתרון עבור לוי הוא מעבר לקבוצה אחרת (אולי מכבי חיפה אחרי שסטוייקו יעזוב). אחרת קשה לי לראות אותו בסגל לקראת מוקדמות יורו הבאות.

מהדי זועבי (בית”ר טוברוק, 23)-בגלל שייכות למועדון שמגדל צעירים ואז מוכר אותם לא ברור מי תהיה קבוצתו של השוער המוכשר בזמן ההכנות לטורניר. אם ישחק בקבוצת פלייאוף עליון אז אפשר יהיה לקחת אותו בחשבון, אם לא אז יש אופציות טובות יותר.

דודי אלון (הפועל ת”א, 21)– נכון להיום דודי אלון שוער קבוצת הנוער של הפועל וקשה להאמין שהוא ידיח בגיל 21 את הרוש מההרכב של האדומים. אם זה אכן יקרה אפשר יהיה לקחת את הילד המוכשר בחשבון, אם לא אז אפשר יהיה לבנות עליו לקראת 2022 או 2024.

חביב אוחיון (מכבי ת”א, 20)-ללא ספק השוער בעל הפוטנציאל הגבוה ביותר להצלחה. במכבי ת”א יש לו נכון לעכשיו את ראייקוביץ’ על הראש אבל זה ברור לכולם שהסרבי לא יישאר תקופה ארוכה מדי. הניסיון שאוחיון יצבור בליגת האלופות לנוער העונה יעזור לו ואם ראייקו ימשיך כדאי יהיה לחביב לצאת להשאלה לקבוצה בה יהיה שוער ראשון. ככה שאת עונת 2018-2019 אולי הוא כבר יפתח כשוער ראשון במכבי בגיל 20 כי אם זה יקרה אפשר יהיה לבנות עליו לסגל של הבוגרת למרות גילו הצעיר, אולי אפילו להרכב הראשון (תלוי בהתקדמות שיעשה).

אפשר יהיה כבר לסמוך עליו בגיל 20? (צילום: הפייסבוק הפרטי של חביב אוחיון)
אפשר יהיה כבר לסמוך עליו בגיל 20? (צילום: הפייסבוק הפרטי של חביב אוחיון)

מגנים שמאליים:

אבי ריקן (מכבי ת”א, 30)-ריקן אמנם יותר יעיל בקישור אבל אפשר לקחת אותו בחשבון לעמדת המגן השמאלי למקרה הצורך. סביר להניח שהקמפיין הזה ככל הנראה יהיה האחרון של ריקן שיתחיל אותו בגיל 30 ויסיים לקראת גיל 33 ואם לשפוט על פי היכולת שלו מאז החזרה ארצה הוא יוכל לתרום לנבחרת, בעיקר מבחינת הורסטיליות בעמדות והניסיון.

רמי גרשון (גנט, 30)-גרשון עדיף כבלם אבל כשאין ברירה אפשר להעביר אותו שמאלה. בתקופה האחרונה כשהוא כשיר הוא אחד השחקנים הכי חשובים של הנבחרת וללא ספק יהיה בורג משמעותי בנבחרת בקמפיין המדובר.

בורג חשוב, גרשון. (צילום: יח"צ)
בורג חשוב, גרשון. (צילום: יח”צ)

חן דילמוני (קרית שמונה, 29)-שם די מפתיע ברשימה כי מדובר בשחקן “לא סקסי”. למרות הכל דילמוני יעיל מאוד במדי ק”ש והוא חלק מריצת הקבוצה הצפונית בצמרת הכדורגל הישראלי בשנים האחרונות. יכולת שיא לקראת ספטמבר 2018 תוכל לתת למאמן הנבחרת אפשרות מעניינת לעמדה הזאת.

עמרי בן הרוש (מכבי ת”א, 28)-יום עסל, יום בסל ולא משנה אם הוא מגן או בלם. בעוד 3 שנים אמור להיות כבר מנוסה ובטוח יותר בעצמו מה שיצמצם את אפשרויות השגיאות שהוא עושה. אם זה יהיה המצב כדאי מאוד לקחת אותו בחשבון להרכב הפותח.

אופיר דוידזדה (הפועל ב”ש, 27)-שחקן שרק מנסה לפרוץ אבל עדיין לא ממש מצליח. אולי עם ריצה טובה של ב”ש לאליפות הוא יוכל סוף סוף לעשות צעד קדימה גם בנבחרת

טאלב טוואטחה (מכבי חיפה, 26)-נכון לעכשיו בכלל לא בטוח שישאר בארץ אבל אם הוא ייצא לחו”ל כדאי לו מאוד לשים לב לאן הוא עובר כי ישיבה על הספסל תגמור אותו סופית. קצת הכוונה מנטלית ויש לנו מגן נהדר.

שון גולדברג (מכבי ת”א, 23)– בגיל 20 כבר יצא לו לשחק בשלושת הקבוצות של ת”א בליגה הראשונה אבל זהו לאו דווקא משהו חיובי. גולדברג חייב יציבות ודקות משחק ובמכבי יתקשו לתת לו את זה. כשימיו של מאטוביץ’ בבית”ר י-ם יתחילו ללכת לכיוון הסוף אולי זאת תהיה עסקה שבה כולם ירוויחו (כולל הנבחרת)

איציק שולמייסטר (הפועל ת”א, 21)– קצת קשה להעיד על שחקן כל כך צעיר שהוא יעשה את הפריצה הנחוצה לקראת 2018 אבל איציק שולמייסטר מראה שיש לו את מה שאין להמון שחקנים צעירים-ביטחון עצמי גבוה. מי שעקב אחרי הבחור הצעיר בליגות הנוער ומשחקי הנבחרות הצעירות יכול לראות סוג של מנהיג על המגרש שגם מתפקד על תקן המדרבן הבלתי פוסק של חבריו. אולי דווקא הילד הרעשן והאובר-בטוח מהפועל זה מה שהנבחרת תצטרך לקראת מוקדמות יורו 2020 כשכמובן שזה יהיה תלוי בדקות המשחק שיהיו לו בקבוצתו הבוגרת.

מגנים ימניים:

אלעד גבאי (בית”ר ירושלים, 33)– האיש שתמיד היה קרוב אבל אף פעם לא שם יכול דווקא בצ’אנס האחרון שיש לו לשים חותם על תרומה לנבחרת. כל עוד אלי דסה כשיר ללא ספק הוא האופציה הבטוחה להרכב אבל אם גבאי יהיה בכושר טוב הוא יוכל להיות חלק מהסגל.

עודד אלקיים (קרית שמונה, 30)-שחקן נוסף שנמצא ברשימה אבל לא אמור להוות פאקטור משמעותי מדי.

אוראל דגני (מכבי חיפה, 29)-האופציה הטובה ביותר שיש כרגע להיות המחליף של דסה. יכול לשחק גם כבלם מה שמביא לו נקודות בונוס מול היריבים על המקום בסגל.

בן ביטון (הפועל ב”ש, 27)-הכל תלוי בהתקדמות שלו במדי ב”ש. אם יצליח להיות יציב הוא שווה זימון לאיזה מחנה אימונים/גיבוש לקראת הקמפיין כדי לבחון האם יש לו את זה כדי להיות שחקן נבחרת.

אלי דסה (מכבי ת”א, 26)-ללא ספק המניה הבטוחה לעמדה הזאת. המגן הימני הטוב ביותר בארץ רק ישתבח עם הזמן ויגיע לקמפיין המדובר ביכולת שיא ככל הנראה אגב לא בטוח שהוא יהיה במכבי ת”א (ככל הנראה ייצא לחו”ל עד אז).

לירן סרדל (הפועל חיפה, 24)– פוטנציאל יש, יציבות אין ומכשול נוסף הוא הקבוצה בה הוא משחק. או שיאלץ לסחוב את הפועל חיפה למיקום טוב יותר, או להחליף קבוצה כי כרגע הוא האופציה הכי פחות קורצת מכל הרשימה.

נועם גמון (הפועל ב”ש, 21)-מגן נבחרת הנוער הוא שחקן מאוד מוכשר שלמרות גילו הצעיר עשוי לקראת עונת 2018 לדחוק את בן ביטון מההרכב של באר שבע, בעיקר אם ימשיך בהתקדמות הנהדרת שלו. כמו במקרה של שולמייסטר בצד הנגדי, גם כאן אולי שווה להמר על הילד.

בלמים:

איתן טיבי (מכבי ת”א, 31)-הבלם הנהדר של מכבי ת”א ללא ספק יהיה חלק בלתי נפרד מההרכב של הנבחרת שלא לדבר על הסגל.

רמי גרשון (גנט, 30)-עוד אחד שאמור בוודאות להיות חלק מהקמפיין. לא ברור באיזו עמדה יעדיפו להציב אותו (עדיף כבלם) אבל ללא ספק את העבודה הוא יעשה.

שיר צדק (הפועל ב”ש, 29)– אחד שלא זכה ליותר מדי דקות נבחרת יכול לקראת 2018 להראות לכולם שהוא עשוי מהחומר הנכון. כמה עונות טובות בבאר שבע אמורות לסדר לו מקום בסגל

אוראל דגני (מכבי חיפה, 29)– עדיף כמגן ימני אבל יכול לשחק כבלם. אל תבנו עליו להרכב אבל יכול לעשות שינוי כשצריך להזיז מערך.

עמרי בן הרוש (מכבי ת”א, 28)– עוד שחקן שעדיף שישחק כמגן אבל כמו דגני אפשר לבנות עליו במערך בלמים מעובה.

טל כחילה (בית”ר י-ם, 26)– אמור עד 2018 כבר לעשות את הפריצה הסופית שלו שתכלול גם זימון לנבחרת. קשה להאמין שיהווה תחרות על ההרכב אבל גם כחלק מהסגל יכול לתרום במקרה של סתימת חורים

דור אלו (מכבי פ”ת, 25)-לכל מי שהרים גבה עכשיו שימו  לב שמדובר בפייטר חסר פשרות שעם ההכוונה הנכונה (ואולי גם מועדון קצת יותר בכיר) יוכל אולי לקבל זימון וגם להיות חלק מהסגל.

עיאד אבו עביד (הפועל ת”א, 24)-פוטנציאל יש לילד עכשיו כל מה שנותר הוא לשמור על רמה גבוהה ולהמשיך להתפתח, מי יודע אולי שמו יעלה במהלך הזימונים לקראת 2018.

ירין חסן (מכבי נתניה, 24)– הנה שחקן שבוודאות יהיה חלק מסגל הנבחרת בעתיד, כל זה כמובן אם ישמור על היכולת אותה הוא מפגין כעת ועוד ישתפר. עד כמה חסן יהיה משמעותי לא ברור כרגע אבל ללא ספק מדובר באחד שיוכל לשדרג את הנבחרת.

קפטן נבחרת הנוער לשעבר, חסן. (צילום: הפייסבוק הרפטי של ירין חסן)
קפטן נבחרת הנוער לשעבר, חסן. (צילום: הפייסבוק הרפטי של ירין חסן)

עיאד חבשי (מכבי חיפה, 24)- אם הירוקים יאמינו בו ויתנו דקות משחק יש לו את האפשרות להיות חלק מהסגל, אם לא אז הוא סתם יהפוך לכשרון מבוזבז וחבל.

עומר דנינו (מכבי פ”ת, 23)-עוד שחקן שללא ספק יהיה במדים הכחולים-לבנים בעתיד. השאלה היא באיזו קבוצה הוא ישחק כשיתחיל הקמפיין ועד כמה המאמן של הנבחרת יהיה מוכן להמר עליו.

ארז איסקוב (בית”ר טוברוק, 21)-כל מי שרואה משחקים שלו מסרב להאמין שמדובר בילד בן 18. אם הוא ממשיך ככה הוא ללא ספק יהיה בנבחרת הבוגרת. השאלה היא האם כבר במוקדמות 2020 או שיאלץ לחכות עוד קצת.

 

קשרי אמצע:

אביחי ידין (מכבי חיפה, 32)– השחקן שכביכול יכול להיות הבינגו בסגל לא מצליח לשחזר את היכולת מהפועל ת”א. אם הוא יוכל להתאושש הוא שווה מקום בסגל אבל זהו “אם” גדול מדי להמר עליו.

שרן ייני (ויטסה ארנהיים, 31)– הכל יהיה תלוי בכושר המשחק של ייני. אם יסופסל בחו”ל אולי יהיה עדיף לו לחזור למכבי כי במידה ולא יראה דשא אפילו העבודה שהוא יכול למלא כמה עמדות לא ממש תעזור לו לקראת בניית הסגל.

בירם כיאל (ברייטון, 30)-כיאל לאט לאט חוזר לעצמו ואם יעלה לפרמיירליג הוא רק ישתדרג ביכולת. זה כמובן ישפיע לטובה גם על הנבחרת שתזכה לקשר מצוין במרכז השדא.

ביבראס נאתכו (צסק”א מוסקבה, 30)-מתי כבר נאתכו של צסק”א יגיע למדים הלאומיים? אם זה יקרה החוליה החזקה של הנבחרת תקבל עוד יותר עוצמה.אם זה יקרה החוליה החזקה של הנבחרת תקבל עוד יותר עוצמה.

וובה בראון (קרית שמונה, 29)– “אפור” , “לא קשור”, “בינוני”. את המילים האלה שמע וובה בראון והשתיק את כולם עם יכולת מצויינת במדי ק”ש. האם זה מספיק כדי להידחס לסגל של הנבחרת? לא בטוח, אבל אפשר לקחת אותו בחשבון.

מרואן קבהה (מאריבור, 27)– גם בפ”ת הוא בלט ועכשיו במאריבור הוא בורג מרכזי. עד הקמפיין אמור להתקדם עוד ולכן חובה לקחת אותו בחשבון לקראת הימי גיבוש.

אופיר קריאף (מכבי חיפה, 27)-יש לו את היכולת אבל חברתית קריאף שחקן שקשה להסתדר איתו. לא בטוח שיהיה חכם לזמן אותו אבל אם הוא יעשה את הסוויץ’ בראש לכללי ההתנהגות אז אפשר גם אותו לקחת בחשבון.

ניר ביטון (סלטיק, 26)-כבר עכשיו הוא השחקן הכי משמעותי שלנו אז ברור שעוד 3 שנים נבנה עליו. במילה אחת-באנקר.

ללא ספק הבורג המרכזי בנבחרת, ניר ביטון (צילום :דודו דהאן/SCOUTPUSH)
ללא ספק הבורג המרכזי בנבחרת, ניר ביטון (צילום :דודו דהאן/SCOUTPUSH)

גידי קניוק (מכבי פ”ת, 25)-הוא מוכשר אבל עדיין צריך להתבגר קצת כי לפעמים לוקה בחוסר אחראיות. אם יתקדם כמו שצריך עד הקמפיין אפשר יהיה לרשום גם את שמו בפנקסים של הזימונים

בן רייכרט (הפועל ת”א, 24)-כמה דובר על השחקן הזה. עכשיו כשכל הבלאגאן מאחוריו חובת ההוכחה עליו. התקדמות במדי הפועל (עם אופציית יציאה לחו”ל) יכולה לסדר לנבחרת ישראל גרזן חסר פשרות במרכז השדה, משהו שאנחנו חייבים כדי להילחם בטובים ביותר.

עטאא ג’אבר (מכבי חיפה, 24)-עוד שחקן שהתקדמותו נבלמה קצת אבל עדיין יכול להיות האיש הנכון לקראת היורו הבא. הכל תלוי בקצב בו יעלה את הרמה שלו.

דור פרץ (מכבי ת”א, 23)-כבר ערך הופעה בנבחרת הבוגרת ונראה שהוא לא מתכוון לעצור שם. כל עוד הוא רואה דשא הוא יכול להיות חלק בלתי נפרד מהסגל.

דולב חזיזה (בני יהודה, 23)-מכירים את ג’נארו גאטוזו? אז זאת הגרסה הישראלית הצנומה שלו. לא נותן למבנה הגוף להפריע לו להיות קשר לוחם. עכשיו צריך לעבוד על שדרוג היכולת, קבוצה בכירה יותר מהכתומים גם תעזור.

דן גלזר (מכבי ת”א, 22)– עוד אחד שאמור לפרוץ בעתיד רק שיהיה קצת קשה לעשות את זה במדי מכבי. אולי מעבר למקום בו רואים יותר דשא יגדיל את סיכוייו.

איברהים ספורי (הפועל ת”א, 21)- האח הצעיר (ועל פי המסתמן המוכשר יותר) של רמזי. לא בטוח שיהיה בשל לסגל הבוגר כבר לקראת היורו הבא. אבל לקראת מוקדמות מונדיאל 2022 בטוח יש על מה לדבר.

חלוצים ושחקני כנף:

ליאור רפאלוב (ברוז’, 32)-הקמפיין האחרון של רפאלוב יהיה חייב להיות אחד בו הוא נותן את הטון. עם כל כך הרבה שחקנים מוכשרים מסביב יהיה לא קל לשחקנה של ברוז’ להיות חלק מההרכב כמו שהוא התרגל אבל אם יחזור ליכולת הרגילה שלו הוא יהיה חלק בלתי נפרד מהסגל.

תומר חמד (ברייטון, 31)-נטל ההתקפה ייפול ברובו עליו אם כי למזלו זהו החלק היותר מוכשר של הנבחרת ככה שהוא יזכה לסיוע. פשוט חייב להמשיך להישאר ברמה שהוא עכשיו ולא לדעוך אחרת אנחנו נאבד חלוץ טוב.

ערן זהבי (מכבי ת”א, 31)-השחקן שכל ליגת העל נופלת לרגליו לא מצליח לבוא לידי ביטוי בנבחרת. את מוקדמות המונדיאל הוא חייב לקחת על עצמו בתור סוג של פרוייקט הסתגלות ולקיחת אחראיות, גם אם לא נעלה (בכל זאת ספרד ואיטליה באותו בית) זה יחשל את זהבי לקראת הקמפיין החשוב יותר, מוקדמות יורו 2020.

אלירן עטר (מכבי חיפה, 31)– אין יותר את גוטמן אז יכול להיות שדרכו לנבחרת פתוחה. השאלה היא האם כדאי כי כרגע לא רק שהוא לא מסתדר מבחינת משמעת הוא גם בכושר לא מי יודע מה. הרבה דברים יכולים להשתנות לקראת 2018 אבל זה מרגיש כאילו עטר כבר לא יהיה זה שיציל אותנו.

אבי ריקן (מכבי ת”א, 30)-נורא פשוט, אם יהיה בכושר טוב יהיה חלק מהסגל.

מאור בוזגלו (הפועל ב”ש, 30)-אמור להיכנס לנעליו של גילי ורמוט כי גילי כבר לא אותו דבר עכשיו אז בטח שלא בעוד 3 שנים. בוזגלו כבר יהיה בן 30 אז ולמרות זאת עדיין מתקשה להתנתק מתווית ה”ילד המפונק שאבא מריץ בתקשורת”. כדורגל יש לו ברגליים, אם יכניס את עצמו לזון של שקט נפשי הנבחרת תרוויח שחקן קלאץ’.

טל בן חיים (מכבי ת”א, 29)-חייב להתבגר וזהו. כדורגל יש לו הצד החלשי הוא המנטלי. אם יבין שאלו הם מוקדמות יורו ולא כדורגל בשכונה הוא חייב להיות חלק מהסגל (ואפילו לפתוח בהרכב) ואם לא אז אפשר לוותר עליו, מישהו יותר יעיל מבחינת גיבוש הסגל יכול למלא את המקום הריק שהוא יותיר.

בן שהר (הפועל ב”ש, 29)-הכל תלוי בהתאוששות שלו מהמסע בחו”ל. אמנם זהו שחקן של גוטמן וקשטן אבל גם אחריהם אפשר יהיה לקחת אותו בחשבון אם ישחק טוב.

עידן ורד (הכוכב האדום בלגראד, 29)-איך שורד עזב את הארץ הוא קיבל את השקט שרצה (למרות שחייבים להודות, בלגראד לא מקום שקט מדי). לאט לאט הוא מפלס לעצמו את הדרך להיות באנקר בהרכב של הכוכב האדום מה שעשוי לפלס לו את הדרך לזימון.

עומר דמארי (רד בול לייפציג, 29)-חצי עונה לא טובה עברה על החלוץ שפתח את 2014-15 בסערה. לאט לאט הוא מתאושש ואנחנו נהיה חייבים אותו חד ב2018 כי הוא הכרחי לנבחרת.

אחמד עאבד (קרית שמונה, 28)-מתקשה לבלוט מעבר לזירה המקומית. לא אמור להוות בורג כלשהו אבל הוא יכול להפתיע.

דור מיכה (מכבי ת”א, 26)-חייב לקבל את המקום בסגל כי הוא פשוט שחקן נהדר. איך עד עכשיו מאמני הנבחרת לא חשבו עליו נשגב מבינתי.

אמיר עגייב (בני יהודה, 26)– אם לשפוט אותו רק לי הכדורגל מדובר בשחקן מצוין. אם להסתכל בכללי זוהי ככל הנראה גרסה קצת יותר מוצלחת של ראובן עובד. כשרון יש אבל הוא מגיע עם המון חוסר יציבות ומניירות של פרימדונה. עגייב חייב להפסיק אותם כדי שיהיה לו את הסיכוי הקלוש ללבוש כחול-לבן.

רועי קהת (אוסטריה וינה, 26)-כבר עכשיו הוא חלק מהסגל והמעבר לחו”ל רק יתרום. יהיה חלק משמעותי בקמפיינים הבאים.

מואנס דאבור (גראסהופרס, 26)-יחד עם ניר ביטון הדבר הכי טוב שיש לנו להציע.

9 חדש. דאבור. (צילום: UEFA)
9 חדש. דאבור. (צילום: UEFA)

עומר אצילי (בית”ר י-ם, 25)– כישרון יש, מנטליות קשוחה יש, צניעות יש. הקפטן של הקבוצה הכי קולחת במזרח התיכון אמור לעשות את קפיצת המדרגה לה מחכים רבים. לדעתי יהיה מוקדם מדי לזרוק אותו לנבחרת כבר בקמפיין הבא אבל לקראת סיומו ומשחקי הידידות של שנת 2017 אצילי אמור כבר להיות שחקן נבחרת. ההמתנה הזאת עוד תשתלם גם לו וגם לנו.

עמרי אלטמן (הפועל ת”א, 24)– כולם כולל הוא עצמו מחכים שיחזור ליכולת שהפגין כשהושאל למכבי מפולהאם. אם יצליח לשחזר אותה הוא יקבל זימון.

שובל גוזלן (מכבי חיפה, 24)– ברגע שבמכבי חיפה יבינו שיש להם סקורר בסגל ויפסיקו לחפש זרים בינוניים הוא יפרוץ אבל חובה שזה יקרה מהר כי לאט לאט הוא כבר דועך וחבל. עם התיפוח הנכון יש לנו חלוץ נבחרת לגיטימי לקראת מוקדמות היורו.

קני סייף (גנט, 24)-קני סייף אוהב להציב לעצמו מטרות ולרסק אותן. החל מההרפתקה במינכן דרך רמה”ש ועד לגנט הבחור הצעיר עושה הכל בעזרת עבודה קשה. לאט לאט זה גם יסלול את דרכו לנבחרת. השאלה היא מתי.

שון וייסמן (מכבי חיפה, 22)– לקראת קמפיין מוקדמות היורו הבא וייסמן בדיוק יסיים את גיל הנבחרת הצעירה. הזמן הכי מתאים לעשות קפיצה לאימוני הבוגרת. עם ההתפתחות הנכונה דאבור, דמארי, חמד ושות’ עוד מסוגלים למצוא תחרות קשה מצד הילד החיפאי.

רז יצחק (הפועל ת”א, 21)-שחקן שגם כשלא כובש עצם נוכחותו ברחבה מכריחה את היריב להתמקד בו ומפנה מקום לאחרים לפרוץ לשער. יהיה צעיר מאוד לקמפיין של 2020 אבל אנחנו לא יודעים עד כמה הוא יתפתח בעוד 3 ש/נים, יכול להיות שהוא כבר יהיה בשל להיות בסגל.

אנאס מחאמיד (הפועל ת”א, 20)-הנה בחור שכבר עכשיו עושה גיחות קצרות לקבוצה הבוגרת של הפועל. יש לזכור שהוא בן 17 בלבד. אם ההתפתחות הנכונה אפשר יהיה לזרוק עליו את חולצת הנבחרת.

 

מאמן:

אחרי שאלי גוטמן עזב ואחרי שקמפיין 2018 ידוע מראש כחסר סיכוי צריך לדעת למנות את המאמן הנכון לקראת 2020. האמת היא שהרצון שלי לראות את אייל ברקוביץ’ מאמן בקמפיין חסר סיכוי קיים רק בשביל שלא יהיה משעמם במסיבות העיתונאים אבל צריך לחשוב מקצועי ויעיל לכן רשימת המועמדים לאימון תתמלא רק בשמות שלדעתי יוכלו לתרום להצלחת הנבחרת.

פאקו חמס: מאמנה של ראיו וייקאנו לא אמור להיות הוצאה כספית גדולה מדי (יחסית למאמן זר). השאלה היא האם הוא בכלל ירצה לקחת על עצמו את הג’וב. היתרונות שלו הן שהוא יודע לחפור עמוק ולאתר כשרון מתחת לשטח ככה שיש סיכוי שהוא עוד ימצא שחקן כלשהו שלא רשמתי כאן ויצליח לעשות אותו כוכב נבחרת. עוד תכונה טובה של פאקו היא שהוא יודע להוציא את המקסימום מהשחקנים שלו ועל כך יעידו אוהדי ראיו שראו אותו לוקח סגל שמועמד לירידה וכמעט עולה איתו לאירופה. החסרון שלו הוא כמובן השפה אבל זה פחות קריטי. חסרון נוסף שלו הוא שהוא מעולם לא נאלץ לאמן סופרסטארים. בנבחרת ישראל בה כל שחקן מרגיש כוכב בגלל שזאת נבחרת לאומית יהיה לו המון אגו להתמודד איתו ומקורבי השחקנים בטח לא יוסיפו שקט לספרדי.

ג’נארו גאטוזו: אופציה קצת יותר יקרה, וזה לא טוב כי קופת ההתאחדות לא במצב טוב. האיטלקי חמום המוח אמנם לא ממש הצליח להביא חותם על הקבוצות בהן אימן אבל כדורגל נבחרות טיפה שונה ולכן הוא דווקא יוכל להיות אופציה מעניינת. היתרונות שלו הן גם החסרונות שלו. גאטוסו בנאדם חם מזג שלא עושה חשבון לאף אחד. אצלו לא ישחקו כוכבים ואם צריך הוא ירכיב נבחרת משחקני ליגה לאומית בלבד כל עוד הוא יודע שהם ימלאו את ההוראות שלו כמו חיילים. משהו חיובי נוסף בכל הסיפור הזה הוא שהוא ממש לא ישים פס על אף מקורב או על דרישות כאלה ואחרות של כל מיני אנשים של הצבת שחקן כזה או אחר בסגל/הרכב. נקודת התורפה של הנבחרת היא החלק ההגנתי וזה משהו ש”רינו” יוכל ללמד את החבורה בכחול-לבן.

גיא לוזון: המאמן המשוגע של צ’רלטון יכול עכשיו בשקט לשבת על כיסא מאמן הנבחרת בלי שיפמפמו לנו שזה בגלל דוד אבי. הוא טוב, יעיל, והיתרון שלו הוא שאת רוב השחקנים יצא לו לאמן בנבחרת הצעירה או אפילו בפתח תקווה. להוציא את המקסימום מהסגל זה גם משהו שלוזון טוב בו ולדעתי זאת כאופציה הטובה ביותר עבור הנבחרת מבין כל הקיימות (כולל מאמן זר).

הומעמד הטוב ביותר, לוזון (צילום: יח"צ)
הומעמד הטוב ביותר, לוזון (צילום: יח”צ)

אלי אוחנה: בתור אחד שכמעט העפיל לטורניר גדול כשחקן ובתור מאמן לא רע בכלל אוחנה עשוי גם להיות הפתרון. בצפייה במשחקי נבחרת הנוער אותה הוא מאמן אפשר לראות את החיבור שהוא מצליח ליצור בין שחקנים שבקושי מכירים אחד את השני, משהו שהוא חיוני עבור נבחרת לאומית שנפגשת לאימונים במקרה הטוב פעם בחודשיים-שלוש.

 

לסיום ברצוני למסור לכולם שאלו הן רק דעותי והמלצותי. מי יודע אולי זה מה שיצליח לסחוב אותנו לטורניר גדול.

השאר תגובה