בעקבות המסע הקסום: סיכום אירוע The Rage ישראל

בתשעה ביולי 2017 מופע ההיאבקות הגדול ביותר בישראל קרה – The Rage, ובנוסף למתאבקים הישראלים הגיעו גם מתאבקים בינלאומיים כמו טטנקה, מרטי ג’נטי, מאט סיידל, קווין, מארשל ורוס ואן אירק, בד בונס והמתאבק שהכי נהניתי לצפות בו דיוויד סטארר.

הפקת התוכנית הייתה מעולה ומאוד מקצועית, אישית הרגשתי כי האולם הזכיר את רינג אוף הונור (ROH), והתוכנית גם הייתה תוכנית ההיאבקות הראשונה ששודרה בטלוויזיה בלייב בישראל. בתור מישהו שישב בכיסא VIP אני יכול להעיד כי  ההרגשה הייתה נהדרת.

לפני תחילת התוכנית היה מפגש מעריצים למי שקנה את כרטיסי ה-VIP. מפגש המעריצים בתחילה כלל את ההגעה של המתאבקים הבינלאומיים וחלק מהמתאבקים הישראליים, המתאבקים דיברו על חווייתם בישראל עד אותו הרגע ועל כמה שהם מתרגשים להתאבק בישראל, במיוחד קווין ואן אריק שחזר להתאבק לאחר שפרש במיוחד בכדי להתאבק בישראל.
לאחר שהמתאבקים דיברו, בחרו כמה אנשים מהקהל לשאול את המתאבקים שאלות כרצונם.

אחד מחבריי נבחר וזכה לשאול את מאט סיידל שאלה, תוכלו לצפות בשאלה עם התשובה המרגשת של סיידל בסרטון דרך הקישור הזה – http://y2u.be/a53IelLB4U8
ולמזלי, גם אני נבחרתי לשאול שאלה את אחד מהמתאבקים ובחרתי לשאול את דיוויד סטארר, בתחילה, לפני ששאלתי את השאלה, אמרתי לדיוויד שכמו שהוא מתרגש בתור יהודי להתאבק בארץ הקדושה, כך גם אני מתרגש בשבילו, ולאחר אותו נאום (ולאחר ששאלתי שאלה שלא התכוונתי לשאול מרוב לחץ) שאלתי אותו אם להתאבק בישראל היה חלומו מתחילת הקריירה שלו והוא ענה לי שמאז שהוא התחיל להתעניין בדתו היהודית והתחיל ללמוד עליה, להתאבק בישראל אכן היה חלום שמתגשם בשבילו.
לאחר השאלות נתנו למעריצים להסתובב בין המתאבקים, לקנות מהם מרצ’נדייז, לשאול אותם שאלות נוספות אך הכי חשוב – להצטלם איתם ולקבל מהם חתימות נוספות.

מפגש המעריצים הסתיים, והתחיל הפרי שואו.
היו שלושה קרבות בפרי שואו של מתאבקים מקומיים, בסך הכל הקרבות היו בסדר, אך לא קרבות שבלטו.
שניים מהמתאבקים מקרבות הפרי שואו הלכו לבית הספר להיאבקות של הדאדלי בויז, ואחד מהם הלך ל-TRY OUT ב-WWE. אישית אני חושב שעליהם להשתפר אם ברצונם להפוך לכוכבים גדולים, אך כל עוד ימשיכו לפתח את הקריירה שלהם אולי אפילו נשמע עליהם יותר בהמשך.

הפרי שואו נגמר והמופע עצמו התחיל
את המופע עצמו התחלנו עם קרב זוגות – Candy Club VS The Leopards.
היה אפשר לראות שמבין כל המתאבקים המקומיים, אלו המתאבקים שהיו הכי מחוברים עם הקהל, או במונח הרסלינג – היו הכי אובר עם הקהל.
היה אפשר לראות שהם היו קצת לחוצים אבל זה מובן מכיוון וזו הפעם הראשונה שהם הופיעו בבמה הגדולה מול כאלף פלוס אנשים. אך בסך הכל היה קרב סביר בשביל תחילת המופע.

המופע המשיך והקרב הבא היה קרב אחד על אחד – David Starr VS Jurn Simmons.
סטארר וסימונס כבר נפגשו והתאבקו בעבר, אז היה אפשר לראות כי היה לשניהם נוח להתאבק אחד מול השני.
יורן סימונס שיחק נבל מצוין, והיה מאוד כיף לשרוק לו בוז, וסטארר התחבר במהירות עם הקהל בעזרת הגימיק שלו בתור יהודי (הוא אפילו ידוע בכינויו THE (JEWISH CANNON. במשך כל הקרב הקהל היה חם והריע בחוזקה לסטארר, אך לצער הקהל דיוויד הפסיד בקרב, באינסטגרם דיוויד פרסם תמונות מביקורו בישראל ולאחר שמסתכלים עליהם יודעים שהדבר היחידי שסטארר הפסיד בביקורו בישראל זה הקרב. למרות הפסדו, סטארר נשאר בזירה גם אחרי שסימונס עזב, שני חבריי שהגיעו איתי למופע ואני קמנו על רגלינו והתחלנו להריע THANK YOU DAVID וכל הקהל הצטרף, אפשר להגיד שזה היה רגע מרגש גם בשביל הקהל וגם בשביל דיוויד סטארר.
אישית, אני חושב כי הקרב בין שניהם היה הקרב הטוב ביותר של הלילה.

לאחר מכן, היה קרב אחד על אחד נוסף – Matt Sydal VS Bad Bones.
בכניסתו של מאט סיידל ביחד עם אלין אלקין היה פופ ענקי מצד הקהל כלפי מאט סיידל. בצער רב (אך עם כבוד רב) סיידל הגיע להתאבק עם כתף פצועה ובגלל זה הקרב בין השניים לא היה טוב כמו שהקהל ציפה שיהיה, למרות שסיידל ובונס העבירו את הקרב אל מחוץ לזירה והתאבקו ליד הקהל.
לא זכינו לראות את מאט סיידל עושה את התרגיל המוכר ביותר שלו ה-Shooting Star Press  ואפילו בד בונס לא עשה את התרגילים הגדולים שלו.
סוף הקרב היה כאשר בד בונס חטף סטירה, וסיידל הצמיד אותו לאחר Running Knee
הקרב היה מאכזב לדעתי, לא הופתעתי שסיידל לא היה במיטבו בגלל הפציעה אך ציפיתי ליותר מבד בונס.

*המופע המשיך עם שני מתאבקים מקומיים אך לאחר שתי דקות שהשניים התאבקו, מרטי ג’נטי, דורון דגני, ג’אמפינג לי וגרי רויף שהגיע עם שם הבמה שלו רבי סוויסה, תקפו את השניים, ולאחר מכן כל אחד מהם חתך פרומו על הואן אריקים ועל איך שהם מתכננים לנצח אותם מכיוון והם הקבוצה שהתמודדה נגדם בהמשך האירוע.

אחרי זה, היה לנו קרב אחד על אחד נוסף – .Hakeem Waqur VS Tatanka
האקם הוא מתאבק גרמני והגימיק שלו היה אדם ערבי. כאשר טטנקה עשה את כניסתו לזירה היה לו פופ ענקי מהקהל, השני הגדול ביותר של האירוע מיד אחרי הואן אריקים.
לדעתי, הקרב היה קרב אולד סקול טוב, ונהניתי מכל חלק ממנו וטטנקה הרשים אותי ביכולות ההיאבקות שלו הטובות שלו יחסית לגילו והאקם שיחק נבל טוב.
טטנקה לקח בקרב הזה, והקרב היה הארוך ביותר של הלילה כאשר הוא ארך במשך כ17 דקות.

* לפני הקרב אותו פירסמו כגדול ביותר של הלילה, למרות שאישית הרגשתי שרק מבחינת קהל הוא היה הטוב ביותר ולא מבחינת ההיאבקות עצמה, הגיעו שני כוכבי טלוויזיה ישראליים – תומר אופנר ששיחק בראש גדול, בחסמב”ה, בדור שלוש ובעוד ובן קיפריס ששיחק בראש גדול ובפלשבק.
לשניים היו פרומואים עד שאחד מהם הציע כי הוא רוצה שהם באמת התאבקו וחברו בגד בו והביא מתאבק אחר יותר גדול שהתאבק נגדו.
אישית אני חושב שהחלק הזה היה מאוד מטומטם אך אולי קצת הכרחי מכיוון שהרגשתי שהקהל היה צריך הפסקה קצרה לפני הקרב שהוצג כגדול ביותר של הלילה.
אני לא היחיד שהרגיש כי החלק הזה של המופע היה גרוע, גם חבריי הלכו להפסקת שירותים ובמשך כל החלק הזה של המופע הקהל צעק דברים מעליבים כלפי שני הנערים ואפילו צעק את הצ’אנט המפורסם והאהוב – What.

הקרב הבא היה הקרב המרכזי של הלילה והוא היה קרב שלושה על שלושה – The Von Erichs VS Team Jannetty .
קווין ואן אריק היה רק מעט זמן בקרב הזה, וקיבל פופ ענקי מהקהל, אך אם אני כנה קווין לא עשה משהו מיוחד בכלל בקרב הזה, אך היה אפשר לראות כמה הוא היה מאושר בקרב הזה, אך בניו מארשל ורוס הרשימו אותי בקרב הזה ואשמח לראות אותם בתוכניות היאבקות בהם אני צופה.
גם מרטי ג’נטי לא עשה מלא בקרב הזה, רוב הקרב זה היה ג’אמפינג לי מוכר תרגילים שרוס ומארשל עשו עליו אך הקהל בכל זאת היה חם במשך כל הקרב ולא היה רגע אחד ששמעתי שקט מצד הקהל, במיוחד כי זה הרגיש לכל אלו שחזרו לצפות בהיאבקות רק ללילה אחד כאילו הם בשנות ה80 שוב.
סוף הקרב היה שלושת הואן אריקים עושים את תרגיל הסיום המפורסם של אביהם על שלושת המתמודדים שלהם וניצחו בקרב.

לאחר הקרב הקהל קם ופתח במחיאות כפיים סוערות ובצ’אנטים כמו Thank you Kevin, וגם אני הצטרפתי לזה למרות שבמשך כל הקרב הרעתי לקבוצה של מרטי ג’נטי כי אין שום דבר יותר מרגש מאשר להריע למישהו בלייב בפרישה הרשמית שלו. קווין מאוד התרגש, וגם כל הקהל, הוא אמר כי זה רשמית היה הקרב האחרון שלו בזמן שהוא ומשפחתו הרימו את דגל ישראל בזירה מול כל הקהל.

החוויה הכללית שלי מהמופע עצמו
יחסית לסטנדרט הישראלי בהיאבקות, המופע היה טוב אז אני יכול להגיד שנהניתי. אבל ממה שזה נראה זה המופע הכי גדול שיהיה בזמן הקרוב בישראל אלא אם כן דורון דגני יצליח לעשות עוד מופע עם מתאבקי עבר, שלצערי משכו את רוב הקהל שהיה במופע, וישרבב איתם מתאבקים נוכחיים שיביאו מעריצים עכשוויים.
אישית, אני לא חושב שיהיה עוד מופע גדול כמו המופע הזה שיביא קהל של אלף פלוס אנשים אלא אם כן ארגוני מיינסטרים כמו הWWE יגיעו לישראל, שזה לא יקרה בזמן הקרוב.

תגובה